הגיגים

טעמי המקרא ודקדוקי קריאה - זוטות לפ' בהעלתך

- 26/05/2007 ב-21:58:44
כותרת הודעה: זוטות לפ' בהעלתך
א' ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו - טרחא ב'הפסח' והפא קמוצה.
לעתים הטעם טרחא משמש קיסר כאשר אין אתנח או זקף בפסוק. לעומת פסוקנו, בהמשך כתוב 'ולא יכלו לעשות את הפסח' גם הוא בטרחא, אבל הפא סגולה כי אין הטרחא אלא טפלה לאתנח. וראה עוד ירמיה יג ירושלם למד קמוצה.

ב' על מצות ומררים יאכלוה.
בטעמים אין הבדל במעמדם של המצות והמרור.
לעומת פסוקנו, בשמות יב כתוב: צלי-אש ומצות, על מררים יאכלהו. היינו מצפים לחיבור 'צלי-אש' לתחלת הפסוק 'ואכלו את הבשר בלילה הזה', כי הוא מתיחס לבשר. הרמב"ן אומר שיש הבדל במעמד המצה והמרור, כי יש מצוה לאכול מצה גם בלי הקרבן. אבל חיוב המרור הוא רק עם הבשר.

ג' קומה, שובה - שניהם מלרע, והנה מצאתי הסבר נוסף למקובל.
בד"כ אומרים שלפני גרונית ההטעמה הופכת מלרע, כמו למה ותיבות אחרות. כבר דברנו על כך.
זכריה גורן מביא בספרו 'טעמי המקרא כפרשנות' (ע' 26) את דברי ברוך בן-יהודה (במאמר בבית מקרא סא): אם יש תיבת מלעיל המחוברת לתיבה אחריה ובין שתי הנגינות יש שלוש הברות, אז קופצת הנגינה של התיבה הראשונה קדימה, והיא הופכת מלרע.

ד' והאספסף - א נחה.
רמז יש בפרק המתחיל כאן שהתיבה היא בעצם משחק מלים ('לצון לשון') על השורש אסף.
כי הרי אין הרבה תיבות כמו אספסף (ע"ל כפולות או כגון זה) ואף אין הסבר טוב לשימוש בשורש אסף.
ולענ"ד מדובר בתיבה 'ספסף' (צר לי, גם לתיבה זאת אין לי עדיין הסבר) שהוסיפו לו 'א נחה' (ואולי גנבו את ה'א' מתיבת 'מצתי' בהמשך) כדי לקשור אותו עם תיבות רבות בפרק מאותו שורש: אספה-לי, ויֵאסף משה, יֵאסף להם, אסף עשרה חמרים ועוד. יש לכם רעיונות?

ה' אל נא תשת - מלרע.
לעומת שמות כג - תשת מלעיל, למרות שהטעמים דומים – מהפך פשטא.
נראה כי אצלנו היה צריך להיות גרש בתיבה 'תשת', אלא הוחלף למשרת בגלל קרבתו לפשטא.
אבל בפסוק בשמות התיבה 'תשת' מחוברת היטב לתיבה 'ידך' אחריה ונסוגה אחור.
- 27/05/2007 ב-10:38:52
כותרת הודעה:
א' בענין הפסח
למה לומר כן? יש כאן פסוק קצר שאין מקום בו לקיסר, גם למפסיק בדרגת זקף אין כאן מקום. הטרחא (טיפחא) הוא כיון שהוא לא רק מפסיק אחרון אלא גם טעם אחרון לפני אס"ף. ולענין הקמץ השווה לדברי ר"מ ברויאר (כא"צ והנוסח...) עמ' 42 בענין נקוד "תִרְצָח" בטעם תחתון בעשרת הדיברות.
- 27/05/2007 ב-15:29:25
כותרת הודעה:
הוא אשר אמרתי: רק כאשר אין קיסר רגיל (אתנח) יכול הטרחא להתנהג כקיסר.
ואינו דומה לתרצח. הרי תרצָח מִדמֶה לתנאָף. אין בפסוקנו קמץ בסילוק.
- 27/05/2007 ב-19:59:07
כותרת הודעה:
כדי לעמוד נכונה על כוונת ידידנו אעתיק מדברי הספר על הקמץ של "תִֿרְצָח": "נראה שכתבי היד קראו כאן קמץ בטיפחא. ניקוד כעין זה מצוי במקומות לא מעטים; שהרי הטיפחא הוא כאן במקום זקף ראשון שבתחום האתנח; והוא מבדיל בין שני משפטים עצמאיים. בכל כגון זה מצוי קמץ בזקף או בטיפחא ואפילו ברביע. זאת ועוד: כאן השפיעה גם הנטייה להשוות את צליליהם של שני המשפטים הסמוכים שהרי בלאו הכי הם דומים ברוב צליליהם: לֹא תִרְצָח לֹא תִנְאָף; והשווה כעין זה: או-בן יִגָּח או בת יִגָּח גם שם שני משפטים עצמאיים הדומים ברוב צליליהם, הראשון מסתיים בטיפחא (שאין לפניו זקף) – והשני באתנח."כאן יש מקום הערה, אמנם לפי ה"זאת ועוד" בדברי הר"מ ברויאר, אין כאן מקום לקמץ ועלינו לחפש טעמים אחרים [דוגמת "טרחא משמש קיסר"] אבל בדבריו הראשונים הלא אמר בבירור שבתחום האתנח מצאנו במקומות לא מעטים קמץ אפילו ברביע.
אין לי בעיה אם מישהו רוצה לחלוק על ברויאר, או להציע פירושים חילופיים; אני שב לשאלתי למה לפרש כן, כלומר מה ההכרח.
- 28/05/2007 ב-07:41:55
כותרת הודעה:
אל נא תשת
א"ה: לא דק. בפסוק שם: אַל-תָּשֶׁת יָֽדְךָ עִם-רָשָׁע המילה יָֽדְךָ מוטעמת מלרע ואין כאן נסוג אחור. מה שיש כאן הוא נטיה של פעלים רבים להיות בסגול מלעיל במקום בצירי מלרע, כמו כל וַיֹּאמֶר שאינו באס"ף.
אולי מהעניין להוסיף כאן שבתהלים צז ד הֵאִירוּ בְרָקָיו תֵּבֵל רָאֲתָה וַתָּחֵל הָאָֽרֶץ׃ הנאמר בקבלת שבת וַתָּחֵל בצירי ומלרע, יש סידורים שהשתבשו בזה.
- 28/05/2007 ב-20:50:47
כותרת הודעה: Re: זוטות לפ' בהעלתך
אליהוא כתב/ה:
וראה עוד ירמיה יג ירושלם למד קמוצה.
וואו, איזה פסוק מדהים. כזה אורך ואין שם אתנח. הנה ציטוט הפסוק:וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶת הַמְּלָכִים הַיֹּשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַנְּבִיאִים וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם - שִׁכָּרוֹן.
הבנתם? כל הפסוק נקרא בנשימה אחת עד מילת 'ירושלם' שם נמצאת הטיפחא שהיא המפסיק הראשון בגדלו בפסוק אחרי הסילוק.
רק שאיני מבין מדוע לא שמו הטעמים כדרכם אתנחתא, ויכלו לשים אותה בתיבת ה', הראויה להפסק הגדול שכן שם מסתיים משפט הפתיחה ומתחיל תוכן האמירה.
יש לך עוד פסוקים דוגמת זה - אליהוא?
- 28/05/2007 ב-21:20:23
כותרת הודעה:
יש בפסוק זה גם פזר גדול או בשמו הנפוץ קרני פרה
[אגב, בכתבי היד צורתו כמו V משום מה הדפוסים נתנו לו שתי תלישות (הצורה המקורית של התלישא היא עיגול פשוט ללא קרן כך שלא יכלו לסמן שתי תלישות כי משמעו היה שני עיגולים - שני סימני מסורה)]
עדיין לא מצאתי דיון בפסוק זה בספר של ברויאר מצאתיו פעמים: עמ' 74 בדברו על שלישים; בעמ' 127 בדברו על תמורת הפזר.
אבל אין הוא דן על הטיפחא במקומות האלה.
- 28/05/2007 ב-21:51:11
כותרת הודעה:
מעניין, אתה אומר שבכתבי היד אין בעצם שום קשר גרפי בין קרני פרה לבין שתי תלישות? מדוע אני תמה, כי יש בעלי קוראים (שוורץ למשל בקלטת שלו) שמנגנים קרני פרה כמו שתי תלישות. אם דבריך נכונים כי אז הניגון הזה הוא המצאה של מישהו שחיפש ניגון לקרני פרה והחליט שאם זה נראה כמו שתי תלישות אז סימן שהניגון שלו הוא כך.
- 28/05/2007 ב-22:11:17
כותרת הודעה:
עיין בספר אם למקרא (דבליצקי) שהוא כעין שתי תלישות+פזר.
חוששני שכך הטעימו טעם נדיר זה מחוסר ידיעה.
הערתי על זה בהערה על מגילת אסתר (הפורום אינו קולט הערות צריך להוסיפן ידנית)על מה שכתב אורי: נגינת הטעם קרני פרה, למי שאין מסורת אחרת, היא: פזר-תלישא גדולה- תלישא קטנה
וכך הערתי עליו בגליון פורים: א"ה: לא ידוע לי למה בדפוס ניתן סימן זה לקרני-פרה. בכתבי היד צורתו היא כמין V מעל האות המוטעמת. יתכן שטעם נדיר זה מנוגן כך בגלל צורתו בדפוס שאין לה קשר לצורתו במקורות. אגב, התלישות בכתבי היד הן עיגולים. תלישא גדולה – עיגול על האות הראשונה, וקטנה על האחרונה. בדפוס הוסיפו קו קטן אלכסוני. אין לזה קשר לקרני פרה. א.ל.
עתה חברה, בפרשת מסעי יש לנו קרני פרה מישהו יכול להכין משהו על זה אשמח לכל בירור.
- 29/05/2007 ב-13:41:19
כותרת הודעה:
רציתי לשתף אתכם בהערה מעניינת שמצאתי בתורה קדומה על במדבר ט י 'כי יהיה טמא | לנפש':
"יש פסיק בין תיבת 'טמא' לתיבת 'לנפש', לומר לך שיש חילוק בין הטמאים, איש נדחה ואין ציבור נדחה"
- 02/06/2007 ב-22:17:12
כותרת הודעה: Re: זוטות לפ' בהעלתך
פסח כתב/ה:
אליהוא כתב/ה:
וראה עוד ירמיה יג ירושלם למד קמוצה.
וואו, איזה פסוק מדהים. כזה אורך ואין שם אתנח. הנה ציטוט הפסוק: וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי מְמַלֵּא אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶת הַמְּלָכִים הַיֹּשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ וְאֶת הַכֹּהֲנִים וְאֶת הַנְּבִיאִים וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם - שִׁכָּרוֹן.
הבנתם? כל הפסוק נקרא בנשימה אחת עד מילת 'ירושלם' שם נמצאת הטיפחא שהיא המפסיק הראשון בגדלו בפסוק אחרי הסילוק.
רק שאיני מבין מדוע לא שמו הטעמים כדרכם אתנחתא, ויכלו לשים אותה בתיבת ה', הראויה להפסק הגדול שכן שם מסתיים משפט הפתיחה ומתחיל תוכן האמירה.
יש לך עוד פסוקים דוגמת זה - אליהוא?

השבוע בקריאת בהעלותך מצאתי עוד פסוק בדומה לזה, הגם שאינו ארוך כל כך, פסוק אחד לפני זה שאליהוא פתח בו את הדיון. כוונתי לפסוק ט א: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן - לֵאמֹר .
בפסוק הזה אין אתנח, והמפסיק הגדול ביותר בפסוק הוא הטיפחא במלת 'הראשון' שבסוף הפסוק. ההסבר להטעמה זו מובן מאוד. יש כאן בעצם פסוק קטן 'וידבר ה' אל משה לאמור' שבתוכו יש מאמר מוסגר הכולל פירוט של המקום והתאריך, וכך הוא איפוא שיעור הפסוק: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה [בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן] לֵאמֹר. כדרך המאמרים המוסגרים בא המפסיק הגדול בתיבה האחרונה של המאמר המוסגר.
שימו לב שגם בפסוק של ירמיהו יש עיקרון דומה: עיקרו של המאמר הוא 'הנני ממלא שכרון את כל... ואז מגיעה רשימה מפורטת מי הם האמורים להמלא שכרון. אלא מכיון שתיבת שכרון הושמה בסוף הפסוק - הפכה כל רשימת הנמענים למאמר מוסגר שהטיפחא באה בסופו.
כל הזמנים הם שעון ישראל (GMT + שעתיים)
Powered by phpBB 2.0 .0.6 © 2001 phpBB Group