הגיגים

טעמי המקרא ודקדוקי קריאה - ניקוד ו המחבר לפני פ

- 21/12/2010 ב-01:42:52
כותרת הודעה: ניקוד ו המחבר לפני פ
אלקי אברהם וּפחד יצחק
וּפתח אהל מועד תשבו יומם ולילה

נושא עון וָפשע וחטאה


למה?
- 21/12/2010 ב-10:14:54
כותרת הודעה:
לפני במ"ף בשורק (יותר נכון קיבוץ).
אבל לפעמים לפני הברה מוטעמת כמו יום ולילה קור וחום בקמץ.
- 21/12/2010 ב-12:47:46
כותרת הודעה:
כלומר,
פחד-יצחק
פתח-אהל-מועד
נחשב לנסמך למרות שיש באות פ' טעם משרת
ואינו דומה לפשע שיש באות פ' טעם מפסיק ב3 מקומות במקרא.
- 21/12/2010 ב-13:59:00
כותרת הודעה:
פעם חשבתי שזה במקרים של צמדים כמו יום ולילה אבל זה לא נכון.
בעידן המחשב ותוכנת הכתר פשוט מסמנים ו' קמוצה אות (עלומה) אחריה עם טעם (עלום) ועלום אותיות (כוכב)
ואנטר enter
ואז הגענו למקומות שו' החיבור קמוצה במקרא (אולי נדרש קצת סינון)
קיבלנו 721 מופעים
כשהגבלתי לבמ"ף קיבלתי 145 מופעים
אפשר גם להגביל לטעם מחבר וכו'
- 21/12/2010 ב-21:26:58
כותרת הודעה:
מובן מאליו שבחיפוש יש גם וָוי העמודים; לעולם וָעד וכד'
ואותם צריך להשמיט.
- 23/12/2010 ב-20:16:58
כותרת הודעה:
אליהו, אתה צריך פשוט לעשות שני עלומי אותיות אחרי הו"ו, וכך אתה מסנן אוטומטית צורות כגון 'ווי' 'ועד' ודומיהן.
אבל אני מתפלא על כך שחזרת בך מהרעיון של צמדי מילים, חיפוש קל יוכיח זאת במובהק: עיין למשל את הזוגות 'וקור וחום, וקיץ וחורף, ויום ולילה', בכולם השני מן הזוגות הוא קמוץ הו"ו, ורק 'זרע וקציר' שבראש הרשימה אין ו"ו 'וקציר' נקמצת, משום שהמלה אינה מוטעמת בהברתה הראשונה. וכן 'נַחַת וָזֶרַח שַׁמָּה וּמִזָּה' (בראשית לו, יג), ו"ו של 'וזרח' קמוצה כי הוא שני מזוג, ומוטעם בהברתו הראשונה, אבל ו"ו של 'ומזה' אינה קמוצה כי אינו מוטעם בהברה ראשונה.
הוי אומר: זוג מילים, שהמילה השניה מוטעמת בהברתה הראשונה - תיקמץ הו"ו שלה.
זהו הכלל, וגם אם ימצאו חריג או שנים, אין זה מבטל אותו.
עכשיו, יתכן שאין זה מסביר את כל קמוצי הו"ו במקרא, אבל זה מסביר את רובם. לגבי 'ופשע וחטאה', עולה בדעתי שיתכן ש'נושא עון וָפָשע' (במדבר יד יח) השפיע, כי שם הוא שני מתוך זוג [לא כתוב שם 'וחטאה'], וכן 'רעה וָפָשע' דשמואל (א כד, יא) לפיכך הושווה ניקוד הו"ו גם לכאן, זה מסוג הסברות שרבי מרדכי ברויאר אהב להשתמש בהן.
למעשה בחיפוש בתוכנת הכתר בתיבות שפותחות בפ"א, מצאתי רק עוד שני חריגים: ושלה וָפרץ וזרח (בראשית מו, יב). פחד וָפחת ופח (ישעיה כד, יז), וגם את האחרון אפשר לתלות בזוג 'פחד וָפחת היה לנו' (איכה ג מז).
- 23/12/2010 ב-20:57:02
כותרת הודעה:
יתכן שגם הביטוי 'עשרים שנה וָמעלה' נחשב כזוג [עשרים שנה + מעלה], וכן 'אבן שלמה וָצדק' 'איפה שלמה וָצדק', אפילו ביטוי כגון 'שמים לרום וָארץ לעומק' (משלי כה ג) אולי נחשב עדיין כזוג, אלא שהאחרון דוחק.
כמו כן ו"ו ההיפוך בפעלים המוטעמים בהברה ראשונה, כגון 'ומתו כל הצאן', נוטה להקמץ. אבל 'ומתו בו כי יחללוהו' לא קמוץ, כנראה שזו רק נטיה.
- 23/12/2010 ב-20:57:45
כותרת הודעה:
לאחר מכן ערכתי שוב חיפוש, וגיליתי עוד הרבה דוגמאות מהסוג של 'עוון ופשע וחטאה'. אמנם פה ושם אפשר עדיין להסתדר עם התיאוריה שכתבתי לעיל, כגון 'זהב וכסף ונחושת', שהביטוי 'זהב וכסף' מופיע כשלעצמו הרבה פעמים, ולכן אפשר לומר שהו"ו הקמוצה הפכה לחלק אינטגרלי מהביטוי אפילו כשזהב אינו נמצא בסוף.
אבל יותר נראה לי לעדכן את ההגדרה הקודמת, ולומר שלא רק זוג, אלא גם שלישיה, אם המילה השניה או השלישית באות מוטעמות באות הראשונה, הו"ו שלפניהם תהיה קמוצה. הנה הדוגמאות
1. בראשית מה,כג:
בָּר וָלֶחֶם וּמָזוֹן

2. שמות ו,כא:
קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי:

4. שמות כה,ג:
זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:

5. שמות לה,ה:
זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:

6. יהושע טו,כד:
זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת:

7. יהושע טו,מב:
לִבְנָה וָעֶתֶר וְעָשָׁן:

8. יהושע טו,נה:
מָעוֹן כַּרְמֶל וָזִיף וְיוּטָּה:

9. יהושע יט,ז:
עַיִן רִמּוֹן וָעֶתֶר וְעָשָׁן

11. שופטים ו,ד:
וְשֶׂה וָשׁוֹר וַחֲמוֹר:

12. מלכים א יז,טו:
הִיא-וָהוּא וּבֵיתָהּ

13. ישעיהו ל,ל:
נֶפֶץ וָזֶרֶם וְאֶבֶן בָּרָד:

14. יחזקאל טז,יט:
סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ

15. זכריה יד,יד:
זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים

16. תהלים עח,מט:
עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה

17. עזרא י,כד:
שַׁלֻּם וָטֶלֶם וְאוּרִי:

18. דברי הימים א ב,כה:
וּבוּנָה וָאֹרֶן וָאֹצֶם אֲחִיָּה:

19. דברי הימים א ז,ו:
בֶּלַע וָבֶכֶר וִידִיעֲאֵל

20. דברי הימים א ח,כב:
וְיִשְׁפָּן וָעֵבֶר וֶאֱלִיאֵל:

21. דברי הימים א ט,מא:
פִּיתֹן וָמֶלֶךְ וְתַחְרֵעַ:
- 23/12/2010 ב-21:07:21
כותרת הודעה:
עם זאת יש חריגים כמו ומעלה שאני מתקשה לקבל את הסברך.
אבל בהחלט רובם כמעט ככולם זוגות או שלישיות.
- 23/12/2010 ב-21:14:33
כותרת הודעה:
לאחר מכן שמתי לב שיתכן שתופעת ה'זוגיות' כוחה יפה להסביר אפילו פעלים המוטעמים באות הראשונה והבאים אחרי ו"ו החיבור. בדקתי למשל את הפועל 'בוא' אחרי ו"ו החיבור כשהוא מוטעם באות הראשונה. ברוב ההיקרויות שלו נקודה הו"ו בשורק. וכמעט בכל המקרים [זולת דוגמאות 4, 8 שיש לדון בהם] לא מדובר בזוגות.
אבל במקרים הקמוצים – כולם זוגות של פעלים, יעויין בדוגמאות המצורפות.

שרוקים:
1. בראשית פרק יט פסוק לד
יַיִן גַּם הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ
2. בראשית פרק מה פסוק יח
וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה
3. דברים פרק א פסוק ז
פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי
4. מלכים א פרק א פסוק יג
לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד
5. מלכים ב פרק י פסוק ו
בְנֵי אֲדֹנֵיכֶם וּבֹאוּ אֵלַי כָּעֵת
6. ישעיהו פרק מז פסוק ה
שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת
7. ירמיהו פרק יז פסוק כז
שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי
8. ירמיהו פרק מט פסוק יד
הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ וְקוּמוּ
9. תהלים פרק צו פסוק ח
מִנְחָה וּבֹאוּ לְחַצְרוֹתָיו:
10. איוב פרק יז פסוק י
כֻּלָּם תָּשֻׁבוּ וּבֹאוּ נָא וְלֹא
11. שיר השירים פרק ד פסוק טז
עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן הָפִיחִי
12. אסתר פרק ה פסוק יד
מָרְדֳּכַי עָלָיו וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ
13. דברי הימים א פרק טז פסוק כט
מִנְחָה וּבֹאוּ לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ
14. דברי הימים ב פרק ל פסוק ח
תְּנוּ יָד לַה' וּבֹאוּ לְמִקְדָּשׁוֹ

קמוצים
1. שמואל א פרק כ פסוק כא
קָחֶנּוּ וָבֹאָה כִּי שָׁלוֹם
2. מלכים א פרק ג פסוק ז
אֵדַע צֵאת וָבֹא:
3. מלכים א פרק כב פסוק ל
הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַמִּלְחָמָה
4. ישעיהו פרק מה פסוק כ
הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ הִתְנַגְּשׁוּ יַחְדָּו
5. יחזקאל פרק לט פסוק יז
הִקָּבְצוּ וָבֹאוּ, הֵאָסְפוּ מִסָּבִיב
6. יואל פרק ד פסוק יא
עוּשׁוּ וָבֹאוּ כָל הַגּוֹיִם
7. דברי הימים ב פרק יח פסוק כט
הִתְחַפֵּשׂ וָבוֹא בַמִּלְחָמָה
- 23/12/2010 ב-23:03:16
כותרת הודעה:
אמנם צריך לבדוק באופן יסודי, אבל מהדוגמות שלעיל כאן בהחלט נראה שהקמץ בא סמוך להפסק, ואילו הדוגמות בשורוק הן בתחילת משפט. לא די שו' החיבור תבא לפני הברה מוטעמת, אלא שתהא מוטעמת בהפסק.
- 24/12/2010 ב-10:01:45
כותרת הודעה:
התחפש ובוא במלחמה - המלה 'ובוא' מוטעמת בטעם מחבר
קחנו ובואה - בתביר, ואין שם מקום העמדה.
הקבצו ובואו (יחזקאל), פשטא, ואין שם מקום העמדה.
עושו ובואו כל הגוים (יואל) דרגא, שהוא טעם מחבר.
- 24/12/2010 ב-11:53:48
כותרת הודעה:
לגבי הדוגמות הראשונה והאחרונה אתה צודק.
על הדוגמות האמצעיות הייתי מתווכח.
- 27/01/2011 ב-16:17:44
כותרת הודעה:
בפרשת משפטים: מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃
המילה ומת בטרחא המפסיק הגדול ביותר, אבל צמד או שלישיה אין כאן.
בפעלים כנראה לא צריך
אולי "מכה איש" נחשב צמד עם "ומת".
- 28/01/2011 ב-11:03:58
כותרת הודעה:
לא מסתבר שזה נחשב צמד, זה הרי משפט (פרדיקציה) [מכה איש - ומת], והעובדה שהוא נמצא בתוך משפט גדול יותר לא הופכת אותו לצמד מילים (סינטגמה).
יש גם את 'לא תתנו קרחה בין עיניכם לָמת', לא אמרתי שזו הסיבה היחידה לקמצות ו"ו, אלא שגם.
- 28/01/2011 ב-13:57:08
כותרת הודעה:
ר' פייסֶח,
המילים הלועזיות המפוצצות אינן מוכרות לי.
אני מנסה לראות ב"מכה..." "ומת" צמד מילים לפחות לגבי זה.
אם בנוסף זה חלק ממשפט מורכב יותר לא משנה לי.
כן בתחביר הבית-ספרי:
[מכה איש ומת] - משפט נושא, [מות יומת] נשוא.
לענייננו לא משנה.
- 29/01/2011 ב-19:21:57
כותרת הודעה:
כל הנושא של וו חיבור קמוצה נידונה באריכות (5 עמודים) על ידי ישראל בן-דוד בספר
צורות הקשר וצורות הפסק.
ובקיצור, במקום (ולפעמים בנוסף) ליצור צורת הפסק בגוף התיבה, לעתים שינו את ניקוד ה'ו' (ולפעמים ה'ל'):
אפילו במשרת מצאנו תיבות עם 'ו' קמוצה. באופן טבעי רבים מאותן ווין אכן בזוגות.
בן-דוד מונה עשרות זוגות שיש בתיבה השניה וו קמוצה.
אף ראיתי שחוקר כלשהו ממבקרי המקרא הנכרים נסה לתרץ מקומות שאינם נחשבים ראויים לקמץ, ונשאר בצריך עיון בחלקם, כי לא השכיל (רק הסכיל כנראה) להבין את הכללים באמת.
זכור לי אחד מהם: פן לבבו יבין ושב - מה רע בקמץ שם בעיניו אינני יודע, אך אילו הבין למה לקמץ, היה מבין במהרה את שגיאתו.
- 24/03/2011 ב-20:51:48
כותרת הודעה:
והנה בפרשת צו: שור וכשב ועז - רואים מן השלישיה הזאת, שאין מדובר בזוגות בלבד.
וראה גם פ' שמיני: ועגל וכבש, אף כי עגל מוטעם משרת (תמורת גרש!).

ויען כי אני כותב קרח: אתה והם ואהרן - כאן יש שלושה אברים, והקמץ בשני דוקא, ככל הנראה כי הם הראשונים הם זוג נפרד ומובדל אלף הבדלות מן האבר השלישי.
כל הזמנים הם שעון ישראל (GMT + שעתיים)
Powered by phpBB 2.0 .0.6 © 2001 phpBB Group