זוטות ויקהל פקודי

אליהו · נשלח: 02/03/2011 ב-14:55:11 כותרת הודעה:

וייבש הוא קל, אינך מוצא נו"ן ולא תשלום הנו"ן בדגש.
בעצם לולא הדוגמה מישעיה מד ג הייתי מסלק אותו מהרשימה.
גם יצר אינו מתנהג תמיד לפי הכלל
וייצר לעומת אצרך בבטן,
אולי צריך לעשות "חושבים"
על שתי הדוגמאות,
וכבר מישהו העיר אצלי שמלבד יצא אין כמעט או בכלל פי"ץ לא בקע"ת ג"ר.

פסח · נשלח: 02/03/2011 ב-21:39:46 כותרת הודעה:

כמדומני שאני הוא זה שהעיר אצלך פעם על הכלל של פי"ץ בקעת גר, אבל אינני זוכר כעת מה היתה ההערה.
לגבי יצר, מכל שבעים ושנים מופעיו במקרא [אליבא דתוכנת הכתר] יש סך הכל שני מקרים של 'וייצר', ואחד של 'אצרך', בשאר המקרים אין היו"ד שמוטה וממילא אין מה לדבר על הדגש. אמנם מדין 'רוב' אתה צודק, אבל לא נראה לי שלפי שני מקרים אפשר לבנות בנין. ובר מן דין: לכל הפחות 'וייצר' בא מלעיל כדרך שרשי פ"י רגילים.
אבל השורש יצק מופיע הרבה פעמים במקרא בלי הדגש בצד"י, הרבה יותר מהפעמים שבהם הוא מופיע עם דגש.
עיינתי עוד בנושא, וזה מה שהעליתי בחכתי:
הנה מופעיו השונים של השורש שבהם הוא מתנהג כפ"י רגיל, או כמעט רגיל:
א. הצורה 'לָצֶקֶת' או 'בְּצֶקֶת' [על משקל לרדת, ללכת, לשבת] מופיעה פעמיים. זה ממש כדרך שרשי פ"י רגילים.
ב. 'וַיִּצֶק דם המכה' (מ"א כב לה, מלעיל), זה דומה מאוד לשרשי פ"י, אמנם היה מתבקש אולי 'וַיֵּצֶק', אבל זה כמו 'וַיִּיצֶר'.
ג. 'וַיִּצְקוּ לאנשים לאכול' (מ"ב ד מ), על משקל 'כִּי לֹא יִשְׁנוּ' (משלי ד, טז).
ד. צורת הָפְעַל, דהיינו מוּצָק, הוּצַק, יוּצַק, בלי דגש בצד"י – מופיעה לפחות 15 פעמים. זה שוב בדיוק בהתאם לשרשי פ"י.
ה. צורת מפעיל מופיעה פעם אחת בהתאם לפ"י: והיא מוֹצָקֶת (מ"ב ד ה, לפי הקרי, גם הכתיב מתאים: מֵיצָקֶת).
לעומת זאת יש ארבעה מופעים של השורש המתנהג שלא כדרך שרשי פ"י [אלא לפי הכלל של פי"ץ בקעת גר, דהיינו: חסרון היו"ד דוגש את הצד"י]. פעמיים בבנין הפעיל: וַיַּצִּקֻם לִפְנֵי ה' (יהושע ז כג), וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים (ש"ב טו כד), ופעמיים בעתיד של בנין קל: כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא... אֶצֹּק רוּחִי (ישעיה מד ג).
ראינו שהשורש מתנהג כפ"י רגיל, הרבה יותר מאשר כפי"ץ. מה שאני לא מבין הם מקומות הכלאיים שבהם השורש מציג התנהגות שהיא בחלק כפ"י רגיל, ובחלק כפי"ץ. הדוגמא שהבאתי היא הצורה יִצֹק, או וַיִּצֹק, או וַתִּצֹק [כולן בלי דגש] שמופיעה 12 פעמים. השורש מתנהג מצד אחד כפ"י רגיל, בכך שאין דגש. ומצד שני הוא מתנהג כפי"ץ בכך שהמילה מלרע ולא 'וַיִּצֶק' [כמו שבאמת מופיע פעם אחת בתנ"ך] או 'וַיִּצָק' בקמץ חטוף, אם זה משקל אפעול כמו שכתב אליהו.
אלא שלאחר שנזכרתי בשורש יש"ן, רפתה תמיהתי קצת. אמנם צורת היחיד 'יִישָׁן' מופיעה תמיד ביו"ד כפולה, וכך היה מתבקש גם ב'ייצק', אם זה מתנהג כפ"י רגיל. אבל מכיון שמצאנו גם את 'כִּי לֹא יִשְׁנוּ' דמשלי, אפשר שאין הדבר נורא כל כך.

אליהו · נשלח: 02/03/2011 ב-23:36:35 כותרת הודעה:

תודה אנו די מתקרבים,
הדוגמה בסוף של ישנו אם זה במובן שינה חסרון היו"ד אינו אומר כלום
כי כתיב חסר (חירק מלא בלי יו"ד) מצוי במקרא.
ובעצם גם חסרון הדגש של יִצוק מוכיח על חירק מלא.
לצקת אינו מוכיח כ"כ כי גם בחפ"נ מצאנו גַעַת או גֶּשֶׁת
אבל תודה על הדוגמות מהפעיל.

אולי צריך לנסח את פי"ץ בקעת גר, שלפעמים יש דגש על דרך פ"נ,
אבל לפעמים נוהג על דרך פ"י, ובפ"י יש כמה משקלים: ביניהם וישב לעומת ויירא.

פסח · נשלח: 03/03/2011 ב-20:38:57 כותרת הודעה:

אמנם בד"כ חסרון יוד אינו מוכיח, אבל נראה לי שהעובדה שוייקץ ויישן תמיד מופיעי בשני יודי"ן, אומרת משהו.

מתוק_מדבש · נשלח: 02/12/2012 ב-17:07:12 כותרת הודעה:

פסח · נשלח: 02/12/2012 ב-20:57:49 כותרת הודעה:

מה אתה רואה כאן במיוחד? הלא ברור ששני השורשים מתחילים ביו"ד

מתוק_מדבש · נשלח: 03/12/2012 ב-19:36:47 כותרת הודעה:

אני רואה במיוחד ששני שורשים אלו אשר כאמור משמעויותיהם הפכיות זו לזו, שניהם מופיעים בצורה ייחודית של חירק מלא בתחילתם, לעומת רוב ככל שאר השורשים המתחילים ביו"ד, וכפי שעלה מהתכתבותך עם ר' אליהו.

פסח · נשלח: 09/03/2013 ב-21:11:43 כותרת הודעה:

חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ וְחָמֵשׁ-אַמּוֹת רָחְבּוֹ (לח, א).
מדוע 'חמש אמות' הראשון אינו מוקף, והשני מוקף?

אליהוא · נשלח: 11/03/2013 ב-21:21:41 כותרת הודעה:

השאלה בהחלט במקום. יתכן שרחל משיח כתבה על זה משהו.
לא מצאתי ב'מערכות מקבילות', אבל יש התיחסות למקומות שיש פעם מקף ופעם טעם
(לרוב מרכא או מונח).
הצעתי היא שאילו היה שם מקף בחצי הראשון, אז היה קושי מוסיקלי לקרא את הפסוק.
אבל אילו היתה קדמא ב'חמש' השני, לא היה קושי.
אלא בדיוק על מקרים כאלה דנה רחל משיח, כי הכל תלוי בהרגשת הקורא,
והסטטיסטיקה מראה שיש רק סיכוי (לצד אחד) יותר כאשר מתמלאים תנאים מסוימים.
וכנראה המקרה הזה נוטה לבכר מקף על פני קדמא.

שחל · נשלח: 17/03/2013 ב-21:57:29 כותרת הודעה:

כיוצא בזה

וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַל־חַטָּאת֧וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֛א
וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַ֣ל שִׁגְגָת֧וֹ אֲשֶׁר־שָׁגָ֛ג

כִּ֣י חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֨יךָ֙ הִ֔וא
כִּֽי־חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֨יךָ֙ נִתְּנ֔וּ

אליהוא · נשלח: 17/03/2013 ב-22:12:42 כותרת הודעה:

יש הבדל בין הדוגמות שהבאת, שלא מצאתי בדוגמות של פסח.

שגגתו נחשבת תיבה ארוכה, כי (לפחות לדעת חלק מחכמי המסורה) השוא נע!
ובעצם יש פנ הוכחה נוספת למי שסבור שהוא שוא-נע, וכל הטענות נגד כללו של אליהו בחור מופרכות לענ"ד. (חכה לאילהו שיתרגז...)

נתנו ארוכה מ'הוא', ולכן היא גוררת מבנה 'ארוך יותר' בתיבות לפניה.

פסח · נשלח: 18/03/2013 ב-00:18:41 כותרת הודעה:

יפה, אליהוא!
אתה עושה לי יחסי ציבור יותר טוב ממה שאני בעצמי יודע.

שחל · נשלח: 18/03/2013 ב-19:47:33 כותרת הודעה:

אליהוא ופסח
כאן הסכמתם שלא ישפיע חלק הפסוק שמחוץ לתחום הפשטא על תחום הפשטא!
http://www.hagigim.com/modules.php?name=Forums&file=viewtopic&t=22461

גם אני חשבתי על נע ונח של שגגתם, וכתבתי לשיטה שהוא נח

פסח · נשלח: 19/03/2013 ב-02:00:23 כותרת הודעה:

צודק, שחל.