הגיגים  
 תפריט ראשי
· עמוד הבית
· פורומים
· צור קשר
· כניסה למנהלי האתר
 

כרטיס אישי | מפתח הפורומים | שאלות ותשובות | חיפוש | רשימת חברים | קבוצות משתמשים | עיטורים | דירוגים | הצג הודעות מאז ביקורך האחרון
דקדוקי מילים במדבר

 
הפורום נעול. אינך יכול להוסיף הודעות, לכתוב תגובות ולערוך הודעות של עצמך   ההודעה נעולה. אינך יכול לכתוב תגובות או לערוך את ההודעה, אם אתה כתבת אותה    מפתח הפורומים -> טעמי המקרא ודקדוקי קריאה
צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה
אליהו
אדמו"ר
אדמו




הצטרף בתאריך: Aug 24, 2006
הודעות: 2316
0.49 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 17/05/2007 ב-14:07:00    כותרת הודעה: דקדוקי מילים במדבר תגובה עם ציטוט

דקדוקי מילים וחלקם בעלי שינויי משמעות בפרשת במדבר ובהפטרה, ובקריאת שבת במנחה ושני וחמישי מפרשת נשֹא. אני נעזר בספר אם למקרא של ר' ניסן שרוני נר"ו. בתוספת הערות והדרכה לקורא מאורי טאניס נר"ו.
מילים שוי"ו ההיפוך לעתיד הפכתן למלרע. וְהַעֲמַדְתָּ וְנָתַתָּה וְלָקַחְתָּ וְגָדַרְתִּי וְהִצַּלְתִּי וַהֲשִׁבֹתִי וַהֲשִׁמֹּתִי וּפָקַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי וַהֲסִרֹתִי וְכָרַתִּי
א ז לִיהוּדָה: הלמ"ד בחירק מלא, אין לבטא שווא תחת היו"ד שהיא אינה מנוקדת כלל
א ח לְיִשָּׂשכָר יש לקרא 'לְיִשָּׂכָר'. וכן בכל מקום, וכבר דובר על זה בפרשת ויצא ובוישלח.
א י פְּדָהצֽוּר׃ הה"א נחה ואינה נקראת, קרא: פְּדָצוּר.
א יד אֶלְיָסָף: הלמ"ד בשווא נח, יש לקרוא 'אל-יסף'
א טז קְריּאֵי קְרוּאֵי לקרוא לפי הקרי. בפרשת פינחס כו כט הפוך: קְרִואֵי קְרִיאֵי גם שם לקרוא לפי הקרי, כמובן.
א יח וַיִּתְיַֽלְדוּ: געיה ביו"ד והלמ"ד בשווא נח וללא דגש.
א כ מִבֶּן בטעם אזלא (קדמא) מחבר, אין להעמיד כאן. וכן במנין כל השבטים.
א כא שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאֽוֹת׃ יש להאיץ את קריאת התיבה המוטעמת בטפחא להסמיכה לתביר ולהדגיש בכך ששם עיקר ההפסק
בהערת שוליים : הרבה פסוקים במקרא המציינים מספר כלשהו באלפים, מוטעם דרגא-תביר-טפחא-מרכא-סו"פ. כבר ציינו בעבר את הבעיה המתעוררת בקריאת צירוף זה של טעמים, בעיקר בקרב האשכנזים, כאשר התביר הוא בעל משקל מוזיקאלי משמעותי יותר מזה של הטפחא למרות שזו מפסיק בעל דרגה גבוהה יותר מזו של התביר, כך שעלול להשתמע כאילו כתוב 'שישה וארבעים, אלף וחמש מאות' ~ 1,546 במקום 'שישה וארבעים אלף, וחמש מאות' = 64,500.
א מז וְהַלְוִיִּם: הלמ"ד בשווא נח. הָתְפָּקְדוּ: הה"א בקמץ קטן, כן הדבר בהמשך ב לג. הפ"א בקמץ רחב והקו"ף בשוא נע.
ב יד בֶּן-רְעוּאֵֽל׃ בתחילת הפרשה הופיע 'דְּעוּאֵֽל' בדל"ת במקום ברי"ש. בהמשך, בחנוכת הנשיאים (סוף נשא) ובמסע המחנות (י כ) שוב בדלי"ת.
ב טז וּשְׁנִיִּם: היו"ד בחיריק ובדגש חזק
ב כד וּשְׁמֹֽנַת-אֲלָפִים: העמדה קלה במ"ם בגלל הגעיה שם (לפי תורה קדומה הגעיה דווקא בנו"ן)
ב לא לְמַחֲנֵה דָן: טעם נסוג אחור למ"ם
ב יב וְהָיוּ לִי: טעם נסוג אחור לה"א
ג ב בְּֽנֵי-אַהֲרֹן: געיה בבי"ת!
ג ג הַמְּשֻׁחִים המ"ם דגושה כדין אחרי ה"א הידיעה. אין כאן מפעל או מפועל להרפות את המ"ם.
ג ו וְהַעֲמַדְתָּ: העמדה קלה בה"א למנוע הבלעת העי"ן החטופה
ג יב וְהָיוּ לִי: טעם נסוג אחור לה"א
ג כז הַֽעַמְרָמִי הה"א בפתח לא בקמץ. הָֽעָזִּיאֵלִי: הה"א בקמץ לא בסגול, העי"ן בקמץ קטן, לא בקיבוץ ה"א הידיעה סגולה רק לפני קמץ רחב לא לפני קמץ חטוף.
ג לו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו הוי"ו לפני פתח בשוא, לפני חטף פתח בפתח.
ג מ אֵת מִסְפַּר שְׁמֹתָֽם׃ טעם טפחא בתיבת 'את'
ג מא וְלָקַחְתָּ הטעם שעל התי"ו הוא אזלא (קדמא) ולא פשטא. בְבֶהֱמַת: בי"ת ראשונה בשווא ולא בחירק
ד ג כָּל-בָּא: 'בא' ולא 'הבא', מקרה יחיד שבו אין ה"א הידיעה לפני התיבה 'בא'
ד ו וְשָׂמוּ: במלרע וכן הדבר גם בהמשך
ד ז קְשׂוֹת: שׂי"ן שמאלית
ד טו וְלֹא-יִגְּעוּ: גימ"ל בדגש חזק והשווא נע
ד יט וְחָיוּ: במלרע

הפטרת במדבר הושע ב:
ב וְשָׂמוּ: במלרע
ה וְשַׁתִּהָ: ההטעמה בתי"ו . צִיָּה: היו"ד בדגש חזק ובקמץ, אין לקרוא 'ציאה'
ח הִנְנִי-שָׂךְ: שׂי"ן שמאלית
ט וּבִקְשָׁתַם: במלעיל הקו"ף רפויה בשווא נח.
יב וְאִישׁ לֹא-יַצִּילֶנָּה מִיָּדִֽי׃ טעם טפחא בתיבת 'ואיש'
יג כָּל-מְשׂוֹשָׂהּ: שׂי"ן שמאלית. חָדְשָׁ֣הּ: החי"ת בקמץ קטן
יד וּתְאֵנָתָהּ: התי"ו בשווא נח, למרות הקושי. וַאֲכָלָתַם: במלעיל
טו וַתַּעַד: במלעיל התי"ו פתוחה. מי שקורא בקמץ משנה משמעות.
יז וְנָתַתִּי לָהּ: טעם נסוג אחור לתי"ו הראשונה. וְעָנְתָה שָׁמָּה֙: טעם נסוג אחור לעי"ן. וּכְיוֹם עֲלוֹתָהּ מֵאֶרֶץ-מִצְרָֽיִם׃ טעם טפחא בתיבת 'וכיום'
יח וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד: צירוף קצת קשה, יש לשים לב למקום המרכא בַּעְלִֽי׃ עי"ן בשוא נח, לא בחטף.
כ ׃ וְכָרַתִּי וְקֶשֶׁת בשתי המילים יש אזלא (קדמא) טעם מחבר ואין לעצור בהם.
כא וְאֵרַשְׂתִּיךְ מלרע וכן בראש הפסוק הבא.
כב וְיָדַעַתְּ: העי"ן בפתח

ראשון של נשוא:
ד כג לִצְבֹא הבי"ת רפויה.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש
הצג הודעות קודמות:   
הפורום נעול. אינך יכול להוסיף הודעות, לכתוב תגובות ולערוך הודעות של עצמך   ההודעה נעולה. אינך יכול לכתוב תגובות או לערוך את ההודעה, אם אתה כתבת אותה    מפתח הפורומים -> טעמי המקרא ודקדוקי קריאה כל הזמנים הם שעון ישראל (GMT + שעתיים)
עמוד 1 מתוך 1

 
קפוץ אל:  
אתה לא יכול לשלוח הודעות בפורום זה
אתה לא יכול להגיב להודעות בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול להצביע למשאלים בפורום זה
אתה לא יכול לצרף קבצים בפורום זה
אתה יכול להוריד קבצים מפורום זה
Website powered by

כל הזכויות שמורות ©
העמוד נוצר תוך: 0.090 שניות

:: phpib2 phpbb2 style by phpbb2.de :: PHP-Nuke theme by www.nukemods.com ::