הגיגים  
 תפריט ראשי
· עמוד הבית
· פורומים
· צור קשר
· כניסה למנהלי האתר
 

כרטיס אישי | מפתח הפורומים | שאלות ותשובות | חיפוש | רשימת חברים | קבוצות משתמשים | עיטורים | דירוגים | הצג הודעות מאז ביקורך האחרון
חטף פתח וקמץ באות לא גרונית

 
הפורום נעול. אינך יכול להוסיף הודעות, לכתוב תגובות ולערוך הודעות של עצמך   ההודעה נעולה. אינך יכול לכתוב תגובות או לערוך את ההודעה, אם אתה כתבת אותה    מפתח הפורומים -> טעמי המקרא ודקדוקי קריאה
צפה בנושא הקודם :: צפה בנושא הבא  
מחבר הודעה
יעקב.ב.
רב
רב




הצטרף בתאריך: Sep 05, 2011
הודעות: 474
0.18 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 15/04/2012 ב-11:21:56    כותרת הודעה: חטף פתח וקמץ באות לא גרונית תגובה עם ציטוט

אני מצרף כאן מאמר שכתבתי בענין חטף פתח וחטף קמץ באות לא גרונית, המאמר עודכן מס' פעמים, זו הגרסא המעודכנת ביותר לע"ע.

כמו"כ אצרף גם שאלות שנשלחו אלי ע"ז ותשובותיהם בצידם, וכמובן, אשמח מאד לקבל שאלות והערות נוספות.



מאמר בענין אופן קריאת חטף פתח וחטף קמץ.pdf
 תיאור:

הורד
 שם קובץ:  מאמר בענין אופן קריאת חטף פתח וחטף קמץ.pdf
 גודל הקובץ:  90.73 ק"ב
 הורד:  45 פעמים

חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח דואל
יעקב.ב.
רב
רב




הצטרף בתאריך: Sep 05, 2011
הודעות: 474
0.18 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 15/04/2012 ב-11:26:43    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

שאלות שנשלחו על המאמר:

אני דוקא מחכה כבר הרבה זמן למאמר מסוג כזה. תודה רבה.

כמה שאלות.
פתח חטופה, באופן מעשי, קוראים אותה קצרה יותר מפתח רגילה?

"ובדר"כ אף כשדינם להיות בשוא נח יבא בהם שוא מורכב, מחמת קלותם להבלע במבטא"!?

"ששוא אינו תנועה כלל, אלא הוא רק סימן המורה שהאות נקראת ללא תנועה" – האמנם? גם בשוא נע דאיירי' ביה השתא?!

"וגם כאשר אחריו שוא א"צ סימן, אך כאשר אין אחרי הקמץ שוא או דגש, זקוקים אנו לסימן ע"מ לדעת אם הוא ק"ג או ק"ק" – חסר הסבר למה אם יש שוא א"צ סימן?

"יא. העולה מכל הנ"ל וכו'". אם הבנתי נכון, יש כאן נקודה נוספת להדגשה: לפי הקריאה הקדומה, כל חטף קמץ נקרא אותו דבר, ואין פלא על ערבוב הסימונים. כי שוא נע שאחריו קמץ נקרא כקמץ חטופה, אצלם בכל שוא נע, ואצלינו בגרוניות. קמץ קטן נקרא ג"כ כקמץ חטופה. הבעיה נוצרה רק אצלינו ששוא נע בלא גרוניות לא קוראים כקמץ חטופה אלא כסגול חטוף, ושוב זקוקים אנו לאבחנה אחרת בין קמץ קטן לשוא נע בלא גרוניות.

אגב, חסר הסבר למה השוא נע בגרוניות לפעמים קמץ חטוף ולפעמים פתח חטוף. אני מבין שזה בגלל שכאן לכו"ע הוא נקבע לפי התנועה שאחריה. אבל הדברים אינם מבוארים.

"ומאד נפלאתי שאף אחד לא מביא את ב"א בדה"ט (מובא בשלמותו בהערה י' שבמאמר) שדבר בענין מרדכי וכתב שאפשר לנקדו בין בשוא ובין בח"ק ומשמע מזה להדיא שזהו שוא נע ההגוי כקמץ". – ר"ל ההגוי כקמץ – לפי שיטת ההגיה של בן אשר, מה שאומר שאצלינו לכו"ע הוא שוא נע רגיל, וכמו שהסיק רבי אליהו.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח דואל
יעקב.ב.
רב
רב




הצטרף בתאריך: Sep 05, 2011
הודעות: 474
0.18 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 15/04/2012 ב-11:27:39    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

והתשובות:

ברכה ושלום!

כמה תשובות.

ש. פתח חטופה, באופן מעשי, קוראים אותה קצרה יותר מפתח רגילה?
ת. באופן מעשי אמורים לקרותה קצרה יותר, למעשה קשה לנו להבדיל ביניהם.

ש. "ובדר"כ אף כשדינם להיות בשוא נח יבא בהם שוא מורכב, מחמת קלותם להבלע במבטא"!?
ת. לא מובנת לי כ"כ התמיהה, אסביר: כאשר אמור להיות שוא נע, לעולם יבוא שוא מורכב, ללא יוצא מן הכלל, אך כאשר אמור להיות שוא נח, יבוא בד"כ שוא מורכב, אך ישנם יוצאים מן הכלל שנשאר שוא נח בלבד (בהערה ב' הבאתי מדברי ר"מ הנקדן מתי ישאר השוא נח), כגון: לֶאְסֹר (במדבר ל' ג') יִהְיֶה (בראשית א' כ"ט) תַחְמֹל (דברים י"ג ט', השארתי את התי"ו רפה ככתוב בפסוק) וְיַעְזֵר (במדבר ל"ב ג').

ש. "ששוא אינו תנועה כלל, אלא הוא רק סימן המורה שהאות נקראת ללא תנועה" – האמנם? גם בשוא נע דאיירי' ביה השתא?!
ת. אכן כן, שוא אינו תנועה, בין אם הוא נח ובין אם הוא נע (ואע"פ שבשוא נע יש הנעה מועטת, היא קצרה ביותר ואינה מגיעה לכלל תנועה), וראה בהערה י' שהבאתי את הרד"ק שכתב כן להדיא על שוא נע.

ש. "וגם כאשר אחריו שוא א"צ סימן, אך כאשר אין אחרי הקמץ שוא או דגש, זקוקים אנו לסימן ע"מ לדעת אם הוא ק"ג או ק"ק" – חסר הסבר למה אם יש שוא א"צ סימן?
ת. נכון, אך עיקר הענין אינו קשור לנושא זה, ולכן לא הרחבתי בו כיון שהוא נושא בפני עצמו, בקצרה אבאר: אם אחריו שוא, א"צ סימן, כיון שאם השוא נח, א"כ ברור שהקמץ הוא ק"ק, ואם השוא נע א"כ ברור שהקמץ הוא ק"ג, כ"כ הרד"ק, ואמנם זה גופא כיצד נדע אם השוא נע או נח? - אם הקמץ שלפניו במתג, א"כ הוא ק"ג, אך אם הוא ללא מתג, א"כ הוא ק"ק, זה בקצרה, ואכמ"ל.

ש. "יא. העולה מכל הנ"ל וכו'". אם הבנתי נכון, יש כאן נקודה נוספת להדגשה: לפי הקריאה הקדומה, כל חטף קמץ נקרא אותו דבר, ואין פלא על ערבוב הסימונים. כי שוא נע שאחריו קמץ נקרא כקמץ חטופה, אצלם בכל שוא נע, ואצלינו בגרוניות. קמץ קטן נקרא ג"כ כקמץ חטופה. הבעיה נוצרה רק אצלינו ששוא נע בלא גרוניות לא קוראים כקמץ חטופה אלא כסגול חטוף, ושוב זקוקים אנו לאבחנה אחרת בין קמץ קטן לשוא נע בלא גרוניות.
ת. אני לא בטוח שהיתה אצלם קריאה שוה לגמרי בכל האופנים, ויתכן שהיה אצלם חילוק קל בין ח"ק בגרונית, לבין ח"ק בשאר האותיות, אך עכ"פ, נתנו סימן זה כיון שסימן זה מורה על קריאה באופן זה, ואע"פ שיש ביניהם הבדל מועט, אמנם יתכן ג"כ שאכן לא היה כל חילוק.

ש. אגב, חסר הסבר למה השוא נע בגרוניות לפעמים קמץ חטוף ולפעמים פתח חטוף. אני מבין שזה בגלל שכאן לכו"ע הוא נקבע לפי התנועה שאחריה. אבל הדברים אינם מבוארים.
ת. בזה איני יודע אם יש כלל מתי שוא מורכב בגרונית הוא ח"פ ומתי ח"ק או ח"ס, ועכ"פ לא מצאתי כלל כזה.

ש. "ומאד נפלאתי שאף אחד לא מביא את ב"א בדה"ט (מובא בשלמותו בהערה י' שבמאמר) שדבר בענין מרדכי וכתב שאפשר לנקדו בין בשוא ובין בח"ק ומשמע מזה להדיא שזהו שוא נע ההגוי כקמץ". – ר"ל ההגוי כקמץ – לפי שיטת ההגיה של בן אשר, מה שאומר שאצלינו לכו"ע הוא שוא נע רגיל, וכמו שהסיק רבי אליהו.
ת. אכן כן. מדברי ב"א בדה"ט לכאורה מוכח שלדידן צריך לקרותו בשוא נע רגיל, דהיינו כחטף סגול.

יישר כח על הערותיך המחכימות!
יעקב ב.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח דואל
יעקב.ב.
רב
רב




הצטרף בתאריך: Sep 05, 2011
הודעות: 474
0.18 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 15/04/2012 ב-11:28:23    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

השואל ממשיך:

תודה רבה
נקודה שעדיין לא הבנתי
ש. "ובדר"כ אף כשדינם להיות בשוא נח יבא בהם שוא מורכב, מחמת קלותם להבלע במבטא"!?
ת. לא מובנת לי כ"כ התמיהה, אסביר: כאשר אמור להיות שוא נע, לעולם יבוא שוא מורכב, ללא יוצא מן הכלל, אך כאשר אמור להיות שוא נח, יבוא בד"כ שוא מורכב, אך ישנם יוצאים מן הכלל שנשאר שוא נח בלבד (בהערה ב' הבאתי מדברי ר"מ הנקדן מתי ישאר השוא נח), כגון: לֶאְסֹר (במדבר ל' ג') יִהְיֶה (בראשית א' כ"ט) תַחְמֹל (דברים י"ג ט', השארתי את התי"ו רפה ככתוב בפסוק) וְיַעְזֵר (במדבר ל"ב ג').


חשבתי שהחטף בע"כ מניע את השוא, וא"כ לא יתכן שיהיה חטף בשוא נח, ואם יש בו חטף ממילא שיצא מכלל נח. הלא כן?
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח דואל
יעקב.ב.
רב
רב




הצטרף בתאריך: Sep 05, 2011
הודעות: 474
0.18 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 15/04/2012 ב-11:28:44    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

והתשובה:

כאשר יש שוא מורכב (לא "חטף", "חטף" פירושו "שוא", ולכן קוראים לזה חטף קמץ וכו' היינו - שוא וקמץ) ברור שאינו נח. כוונתי היא שע"פ כללי הניקוד אם בגרונית אמור להיות שוא נע, יבוא לעולם שוא מורכב, ואם אמור להיות שוא נח, פעמים שיבוא שוא מורכב, ופעמים שוא נח, אך כאשר מנוקד בשוא מורכב, אכן ברור שאינו נח.
יעקב ב.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח דואל
יעקב.ב.
רב
רב




הצטרף בתאריך: Sep 05, 2011
הודעות: 474
0.18 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 15/04/2012 ב-11:30:32    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

שואל אחר:


כמה הערות על מאמר בענין קראית חטף פתח וחטף קמץ

המאמר מענין ומאלף, כתוב בצורה ברורה, ומעלה תיאוריה שהיא מתקבלת על הלב.

עם זאת, נראה לי כי יש מספר נקודות שאלה. אני מבקש לציין כי אין כוונתי כלל לפגוע במחבר או בדבריו, שהם כתר לראשי, נר לרגלי ואור לנתיבתי, אלא רק להעיר על מנת לנסות לעזור להגיע לחקר האמת, וככל שמשתמע מדבריי איזו נימה חריפה, אני מתנצל על זה מראש, כי אין זה כוונתי.

1. האומר כי יש לנו להשמיע חטף שתחת אות שאינה גרונית כמו שוא פשוט, חולק על המנחת שי. ולא רק שהוא חולק עליו אלא שהוא אומר דברים שלא שמעתם אוזן מעולם בדורו של המנחת שי.
כבר בדורו של המנחת שי, קראו לשוא נע כמו סגול קצר, כפי שהוא כותב במאמר המאריך.
ואם כן בשביל מה טרח בעל המנחת שי לדון במלים :
תֹּאכֲלֶנָּה – כתב במנחת שי כי לפי בני נפתלי הוא בשוא פשוט, ולבן אשר שאנו סומכים עליו בקריאתנו בחטף פתח. ומאי נפקא מינה יש במחלוקת זו ?
ובפרשת לך לך האריך המנחת שי בלשון ברכה, מתי הוא בחטף פתח ומתי בשוא רגיל, וכן בלשון אכילה, וכן בכפולים כמו רבבות. וכל זה למה ?
ונפתֳּחה (בראשית מג כא), כתב במחנת שי כי יש ספרים בחטף קמץ ולא נראה לי. ואי תימא שהוא שוא נע רגיל, האם אין בעל המנחת שי מסכים שהשוא נע ?
שִׁמֳעָה (תהלים לט יג) הביא במנחת שי ג' גרסאות : שִׁמֳעָה שִׁמֲעָה שִׁמְעָה, וכתב על המנקדים שִׁמֲעָה, כזר נחשבו. ואם אתה אומר שאין שום חילוק בקריאה אם הוא חטף פתח או חטף קמץ, כי אינו אלא סימן שהשוא נע, אינו מובן למה שִׁמֲעָה יותר זר מ-שִׁמֳעָה.
וְנִקְרֳאָה טרח המנחת שי להודיענו כי במגלת אסתר (ב יד) יש מנקדים בחטף קמץ אבל בזכריה (ח ג) בכל הספרים בשוא. ומה בא ללמדנו, וכי יש חולק ששוא שאחרי שוא הוא נע.
והבעיה שאנו נתקלים בה היום, האם להגיד בשוא פשוט או בחטף, היא אותה בעיה שהיתה בתקופת המנחת שי. המצב לא נשתנה בכי הוא זה. ובטח אפשר לסמוך על המנחת שי שאילו היה נכון כי יש לקרוא אותם בשוא פשוט, היה כותב כך. וגם אם היה חכם אחד בדורו שהיה קורא כך, הוא היה כותב שיש שקוראים אותם בשוא פשוט. והעובדה כי המנחת שי לא הזכיר בכלל שיטה כזו היא עדות ברורה ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל כי אבותינו כולם יחד, חכם וכסיל יחד, המדקדקים והבורים ועמי הארצות, ראשי ישיבות, זקנים ונשים, כולם פה אחד אמרו את החטפים כפי שמצאו אותם כתובים.

2. אם הטענה כי חטף פתח תחת אות שאינה גרונית בא רק לסימן שהשוא נע נכונה, הייתי מצפה לראות אלפים ורבבות ח"פ, ואין הדבר כן, אלא סך הכל, רק במספר מאוד מצומצם של שוואים נעים, אנחנו רואים שיש ספרים מנקדים בח"פ.

3. אם אין המדובר במחלוקת כלל אלא בצורה שונה של כתיבה, למה טרח בדקדוקי הטעמים לערוך רשימות של ח"פ וח"'ק שנחלקו בהם ?

4. הלא מביא הוא בדקדוקי הטעמים איך שרבי פינחס "קרא", משמע שבקריאה שמעו הפרש ?
"יש סופרים דבר אמת מורים ונסחי ישרים במקומות רבים קמץ חטף קורים כגון ונפתֳּחה את אמתחותינו (בראשית מג כא) שמֳעה תפלתי יי (תהלים לט יג) וכו'.
רב פינחס ראש הישיבה קרא סכֲכים (שמות כה כ) וכו'"

5. אם אין כאן מחלקות כלל לענין הקריאה, למה טרח בדקדוקי הטעמים לתת כללים מתי יבוא חטף פתח ומתי לא בלשונות של ברכה, גרישה, הליכה וירידה ? לדוגמה : לגבי לשון הליכה, כתב כי יבוא חטף פתח אם יש אחרי המילה דגש (מדין אתי מרחיק) אלכה נָּא? ואם אתה אומר שהחטף סימן לנעות השווא, הדבר לענ"ד לא מובן כלל.

6. ברשימה הארוכה של המלים המתמיהות בתנ"ך נמצאת יִרַדֹּף (תהלים ז ו). הרב ברויאר בספרו טעמי המקרא, מסביר ומוכיח כי מלה זו היתה צריכה להיות יִרֲדֹּף. אולם אין דגש אחרי שוא נע או חטף ובעלי הנקודות רצו לקיים את הדגש, לכן החליפו את החטף פתח מלא ! ומה יעשה כאן הקורא ח"פ כמו שוא נע ?

7. למה טרח הרד"ק בשורשים לציין : וכתב הנגיד ז"ל ואשמֳעה אחד קדוש (דניאל ח יג) בקמץ חטף, הלא אין כאן מחלוקת כלל, ודאי שוע נע הוא שהוא שוא אחרי שוא ?

8. למה טרח בדקדוקי הטעמים להודיענו כי נחלקו הסופרים ב-ונפתֳּחה (בראשית מג כא) אם הוא בשוא פשוט או בחטף קמץ וכתב ששתי הנוסחאות אמת, ואי תימא ששניהם קראו אותו דבר, אין כאן מחלוקת?

9. לגבי האמור כי "כן מוכח מהגר"א שהביא בכללי שוא נע אם יבא חטף פתח על שאר האותיות חוץ מאותיות הגרון אזי הוא נע". הלא בהמשך דבריו הוא כתב שכל חטף שתחת אות גרונית הוא שווא נע, וודאי אין כוונתו שיהגו אותו כשווא נע. יש להבהיר כי מהגר"א אין ללמוד כלל שצריך להגות חטף פתח כמו שוא נע, אולי ההיפך הוא הנכון.

10. הרוו"ה לא נתן הנחיה לקרוא ח"פ כשוא נע רגיל, אלא הסביר כי כתבו ח"פ כדי שלא יבואו להניח את השווא, פירוש העדיפו לעקם את הקריאה לחטף פתח, מאשר לקחת חשש שיגידו שוא נח.

11. מה ההסבר של שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי (שיר א ו) כמו שהוא בכת"י לנינגרד בחטף סגול?

12. מה ההסבר של ואשקֳלה (עזרא ח כה), הגֳרנות (ש"א כג א)], כתֳנות (שמות כח מ)?

13. אם אין אנחנו יודעים לפרש למה הֶחֳדַלְתִּי (שופטים ט ט-יא-יג) בק"ח במקום קמץ סגול, אולי נסכים כי אין לנו הסבר למה פה ושם ח"פ וח"ק באו במקום שוא נע.

14. מה ההסבר של צפֳּרים, מָרְדֳּכַי, צפֲּרים (בארמית)? מה ההסבר ל-אֲלַקֳטָה (רות ב ב-ז)?

15. מה ההסבר לחטף חירק שמצאנו בכא"צ : הִשְחיתו הִתְעיבו בחטף חירק ובמקומות אחרים ?

16. צֳרִי הוא חטף לכל דבר וענין, ולא קמץ קטן, שהרי בו"ו החיבור אומרים וּצְרִי (בראשית לז כה). וכן בבוא עליו ה' השאלה הַצֳרִי (ירמיה ח כב), ואילו היה קמץ קטן היה צריך לינקד הֲצרי ה' השאלה בחטף פתח. לכן אני אומר שבספרים מדויקים קטף קמץ הוא חטף קמץ ולא קמץ קטן.

17. אם החטף בא להוכיח על נעות השווא, למה מצאנו אותו גם במילים שאין ספק כלל שהשווא נע ?

18. הלא ידוע ופשוט, גם אצל האשכנזים, כי קמץ קטן הוא תולדת החולם, לפתח תולדת קמץ גדול. חטף קמץ הוא חטף קמץ קטן, ולא חטף קמץ גדול. ואין שום היגיון לבטא את השוא כמו חולם, בגלל שבא אחריו קמץ גדול בגרונית כמו לֻקֳחָה, שצריך לקרוא לֻקֹחָה! וקריאת הספרדים תוכיח שקראו LUKOHA כל הדורות. איך תסביר להם כי חטף קמץ (O) הוא הגייה קדומה של השווא לפני קמץ גדול (A)?!

19. האם משום סברה שלנו, גם אם היא חריפה, עלינו לעשות מעשה, נגד דעתו של מנחת שי, ונגד המנהג המקובל ?
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח דואל
יעקב.ב.
רב
רב




הצטרף בתאריך: Sep 05, 2011
הודעות: 474
0.18 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 15/04/2012 ב-11:36:07    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

תשובות:



תשובות להערותיך על המאמר בענין קריאת חטף פתח וחטף קמץ.

יש לי להבהיר קודם כל, שאין לך מה לחשוש כלל, ולא נפגעתי בשום אופן דרך וצורה, ובודאי שלא פגעת בדבָרַי, שהלא אינם המצאתי. ואינך צריך להרחיק לכת כ"כ ולומר שהם כתר לראשך ואור לנתיבתך, אני מוכן לשמוע ולקבל הערות, ואכן בכל דבר ישנו גם צד שני, ואפשר להבין ג"כ אחרת, אני כתבתי רק את הנראה לענ"ד, וכמובן שאני מוכן ואף שמח לשמוע הערות ושאלות, כי אני מחפש את האמת בלבד, ואדרבה, אני נהנה שאינני מדבר אל העצים ואל האבנים, אלא יש מי שרוצה לדעת ולהבין באמת, ומעל כולם זה עוזר לי, שע"י זה מתלבנים ומתבררים אצלי הדברים יותר ויותר.

לפני שאתחיל לענות, אקדים ואומר שיש דברים שחזרתי עליהם יותר מפעם אחת, וזה משום שרציתי לענות באופן מסודר שכל תשובה תהיה במקומה, ופעמים שהוצרכתי להביא דבר א' על ב' שאלות, כמו"כ הדברים נכתבו בחפזה וללא עיון מספיק כה"צ, ואני מתנצל מראש על השיבושים והלשון שלא תמיד מספיק מבוארת, אם כי, השתדלתי שיהיה ברור.
וכעת לשאלותיך:

1. ראשית, ברור הדבר שחטף פתח בין באות גרונית, ובין באות שאינה גרונית, הוא שוא נע לכל דיניו, אלא שבאותיות גרוניות אופן קריאת שוא נע זה הוא כעין פתח, ובאותיות שאינן גרוניות, בזה יש לדון כיצד אופן קריאתם, אך ברור שדינם בשוא נע.

ממילא האומר כן אינו חולק על המ"ש בשום אופן וצורה, ולפני שאענה מדוע המ"ש דן במילים כגון תאכלנה וכדו', אקדים ואשאל, מהי המחלוקת כלל בין ב"א לב"נ גבי תאכלנה? הלא אחרי תנועה גדולה השוא נע, וא"כ מה זה משנה כיצד כתוב בשוא פשוט או בח"פ, והלא בין כך ובין כך הוא נקרא כשוא נע – היינו כחטף פתח לפי הגייתם, שהרי ברור שלפי הגייתם שוא נע נקרא כחטף פתח, וכמו שהבאתי במאמרי בהערה ה'?

אך באמת, התשובה בזה היא פשוטה, שאמנם לפי הכללים שבידינו ברור שהוא נע, כיון שבא אחרי ת"ג, אך לקדמונים היה רק ג' כללים מתי השוא יהיה נע (עיין דה"ט לב"א פסקה 11), והיינו, א. שוא בראש מילה, ב. השני מב' שוואים בזה אח"ז, ג. שוא תחת אות דגושה, ואילו שוא שאחרי תנועה גדולה, ושוא תחת אות ראשונה מב' דומות, לא היה נע אצלם בדרך כלל (לגבי שוא שאחרי ת"ג, בדה"ט לב"א סוף פסקה 11 כתב בפירוש על פִּינְחָס לָקְחו שָׁמְעו ועוד שהם בשוא נח, והמאירי בקרית ספר אכן כתב להדיא שיש בזה מחלוקת אם שוא אחר ת"ג הוא נח או נע, ולגבי הדומות כתב בדה"ט פסקה 33 כי המניעם "הוא כעור וסומה לבורים ידמה"), לכן כאשר הוא נע ע"פ מסורת שהיתה בידם (וזה במקומות רבים), היו סופרים שסימנוהו ע"י שניקדו בח"פ, והיה מחלוקת בין ב"א ובין ב"נ האם במילה תאכלנה הכ"ף יוצא מן הכלל והוא בשוא נע, וזו דעת ב"א, או שהוא בשוא נח, וזו דעת ב"נ, וא"כ, נ"מ גדולה יש במחלוקת זו לנוהגים כב"א (ועוד הרבה מדקדקים קדמונים) שאינם מניעים אחר כל ת"ג, ולכן הביא המ"ש את מחלוקת ב"א וב"נ בזה, וכתב שקיי"ל כב"א, וא"כ אף הנוהג בסתם שלא להניע אחר ת"ג, כאן יש לו להניע.

וכן מה שכתב בפרשת לך לך ובלשון אכילה ובאותיות הדומות, כ"ז ג"כ ע"מ שגם אלו שאינם מניעים אחר כל ת"ג, ידעו שכאן כן צריך להניע, ובסיום דבריו שם כתב: ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה או אם שניהם טובים, ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד והמדקדק לקרותן כהוגן תבא עליו ברכה. וכוונתו, שהרי יש שניקדוהו בח"פ, ויש שניקדוהו בשוא לבד אע"פ שהם ג"כ סוברים שהוא נע, וזה משום שלא סימנו שהוא נע, וע"כ אומר המ"ש שאני אלך בדרך רוב הספרים שלא מסומן ח"פ, אלא בשוא לבד, אך המדקדק לקרותן כהוגן – בשוא נע, אע"פ שלא מסומן – תבא עליו ברכה, שהרי גם אם אינו מסומן הוא נע, ולכן במקומות שבכל הספרים שהיו בידיו היה מסומן ח"פ, כגון ב-וזֲהב וכדו' כתב גם המ"ש שכאן מנוקד בח"פ, אך בכל המקומות לא איירי כלל לענין אופן הקריאה, אם הוא נוטה לפתח או נוטה לסגול, אלא איירי רק לענין אופן הכתיבה בלבד אם הוא בשוא לבד, או בח"פ.
לגבי מה שהבאת מהמ"ש על ונפתחה, לא מצאתי במ"ש שלי, אשמח לדעת מהיכן לקחת דבר זה.

לגבי מה שכתב המ"ש על שמעה שאם הוא בח"פ לזר נחשבו, אדרבה, משם ראיה לדברי שאמנם זהו סימן בעלמא שהשוא נע, וסימנוהו כאופן קריאתו, כמבואר היטב במאמרי, ולכן כתב המ"ש שאם כאן הוא מסומן בח"פ - אע"פ שראוי ליקרא כח"ק, שהרי אחריו אות גרונית קמוצה, זו זרות, שאע"פ שאחריו גרונית קמוצה, וע"פ הכללים היה ראוי לינקד בח"ק, בכ"ז הוא יוצא מן הכלל ונקרא כשוא נע רגיל, דהיינו בח"פ, ולכן לזר נחשבו, וגם כאן המ"ש לא איירי לגבי אופן קריאתו למעשה, אלא שכתב שאם הוא בח"פ, א"כ הוא יוצא מן הכלל שהשוא נע נוטה לפתח בעוד שע"פ הכללים אמור לנטות לקמץ.

לגבי ונקראה, אכן המ"ש רק כתב שיש ספרים שניקדו כך בפנים הספר, ויש ספרים שניקדו בשוא פשוט, אך באמת אינו כותב שזו מחלוקת, ומעין זה כתבו ג"כ האב"ע והרד"ק בתהילים ע"ח ב' מובא במאמרי הערה י', וז"ל האב"ע: אפתֳּחָה - קמצות התי"ו בחטף בעבור אות הגרון כמו אשמֳעָה מה ידבר (תהילים פ"ה ט'), ואילו היה בשוא לבדו היה שוה רק ככה נמצא. עכ"ל. ומה כוונתו שאם היה בשוא לבד היה שוה, רק ככה נמצא. כוונתו היא שקריאתו נוטה לקמץ מאחר שאחריו גרונית קמוצה, ואפשר לנקדו בין בח"ק ובין בשוא לבד, שהרי לעולם קריאתו כח"ק, וכאן מנוקד בח"ק משום שכך ניקד כאן הנקדן, וגם הרד"ק במכלול כתב מעין זה, הובא מבאמר בהערה ו', וז"ל: וכן על קמץ חטף כמו וּמִגְּעָר בך (ישעיה נ"ד ט'), קריאת הגימ"ל נוטה לקמץ חטף מפני העי"ן, ויש ספרים מדויקים שהגימ"ל נקודה בקמץ חטף, ולא בא אלא לציין שיש סופרים שניקדו כן בפנים הספר. וזוהי ג"כ כוונת ב"א בדה"ט, שיש סופרים שניקדו כן בספר, ויש סופרים שסמכו על דעת הקורא ולא סימנו, ואין זו מחלוקת, ויבוארו דבריו בהמשך.

והמ"ש לא איירי כלל באיזה אופן הוגים אותם, אלא כל דיוניו בזה הם רק האם הוא אכן נע, או שהוא נח.
וראיה לדבר, שתמיד בכה"ג המ"ש לא כותב או מציג את הדברים כאילו שיש מחלוקת, אלא רק כותב בחלק ספרים בשוא ופתח, ובחלק בשוא לבד, וכדומה, ולא נראה בלשונו כלל שמתכוון לומר שיש מחלוקת בזה, והנה המ"ש בבראשית כ"ז ל"ח כתב וז"ל: הברכה - הה"א בגעיא, והבי"ת בשוא לבדו ורפה בספרים מדוייקים, וכן הוא במכלול דף ס"א, ובמעשה אפוד פרק ל', וברב פעלים, לא כמנחת כהן שכתב הבי"ת בשוא ופתח. וכאן משמע להדיא שהבין שזו מחלוקת, האם לנקד בשוא פשוט או בח"פ, אך במקומות אחרים לא כתב כן, ובאמת הטעם שכאן שינה משאר מקומות וכתב שזו מחלוקת, משום דהמ"ש ס"ל במאמר המאריך שלו, שאחרי ה"א בפתח בתחילת תיבה, אם נשמט הדגש מהאות שאחריה, אע"פ שיש מתג בה"א, השוא שאחריו נח בכה"ג, ולכן הבין שבספרים שמנוקד שוא לבד הכוונה לשוא נח, ולכן הרד"ק ומעשה אפוד ורב פעלים שניקדו בשוא לבד, הבין שכוונתם לשוא נח, ע"פ שיטתו בזה, ולכן כתב דלא כמנחת כהן, שהלא הוא ניקד בשוא בח"פ, דהיינו שסבר שהשוא נע, וא"כ הבין שזו מחלוקת, אך בשאר מקומות אכן המ"ש הבין שא"ז מחלוקת, אלא ב' דרכים כיצד לנקד, ולכן לא הביא בתור מחלוקת, ודו"ק (אמנם למעשה קיי"ל דלא כמ"ש בזה, אלא בכה"ג השוא נע (כדמוכח בדה"ט ובכאר"צ ובעוד כ"י רבים, וכן דעת מדקדקים רבים כגון הבחור רש"ס הגר"א ועוד), פרט ליוצאים מן הכלל הכתובים בדה"ט, וא"כ גם בזה עולה שאין זו מחלוקת).

וכן במסורה כשנמסר על חילוף כגון לב"א המֲתעבים לב"נ המְתעבים, ברור שכוונת מסורה זו לומר שהם חלקו אם השוא במ"ם נע או לא.

2. מצומצם מאד? לא ולא! ישנם כ"י המרבים מאד בסימון זה של ח"פ, כגון כתר אר"צ, וכ"י המוזיאון הבריטי, ואם תשוה ביניהם לספרים שבידנו, תראה שמנוקד שם מאות פעמים ח"פ, יותר מאשר בספרים שבידנו, ותנ"ך קורן ג"כ מרבה לנקד ח"פ באות שאינה גרונית, ואם תשוה בינו לבין חומש אחר תוכל למצוא ג"כ מאות מקומות שמנוקד בו ח"פ, ובספרים אחרים בשוא פשוט, וברור שהסופר לא חייב לסמן בכ"מ שוא נע, אלא רק היכן שלדעתו יש מקום לסמן משום שעלולים להניחו, ולדוגמא בתנ"ך קורן כתוב ולֲהבדיל (בראשית א' י"ח) תאכֲלנה (שם ג' י"ז) ארֲרה (שם ה' כ"ט) ובכל אלו ברוב החומשים שבידנו בשוא לבד. ובכאר"צ ג"כ כה"ג, עיין ברשימות שבסוף תנ"ך ברויאר ותמצא.

3. להיפך, הוא לא טרח לכתוב רשימה של כל המקומות, אלא הוא רק מביא כמה דוגמאות שבהם יש סופרים שמנקדים ח"ק, ויש שמנקדים שוא פשוט, ומזה נלמד ג"כ לשאר מקומות, ואדרבה, אם כדבריך, מדוע הוא כותב שאין לדבר הזה שורש כי אם ברצון הסופרים, הלא זו מחלוקת האם בשוא או בח"ק! וכיצד כותב ששניהם נכונים?
ולענין המחלוקות שמביא האם בח"פ או בשוא לבד, זו מחלוקת האם השוא נע או נח, כאמור לעיל, ולכן ג"כ מביא את זה בתור מחלוקת, ולא בתור ב' דרכים לניקוד כמו שכותב גבי ח"ק.

4. ברור שבקריאה שמעו הפרש, כי הוא קרא כל שוא נע כח"פ, וכונת דה"ט לומר שקרא שם בשוא נע ולא בשוא נח, לאפוקי דעות אחרות דס"ל שהם בשוא נח, וכאמור לעיל, שלקדמונים לא היה כלל ששוא אחרי ת"ג, או בראשון מהדומות הוא נע, ופשוט שכן הוא, דהלא כתב בדה"ט פסקה 6: חוץ מארבע אותיות אחה"ע, לא יתיצב בהם דגש לעולם, ויתיצב בהם אח וחבר בניקוד, שוא ופתח, שוא וקמץ, ושאר האותיות אין להם אח ולא חבר בניקוד, כי אם קמץ- קמץ ואם פתח- פתח בלבד. וא"כ כיצד קרא סכֲכים המשרֲרים וכו' בח"פ? אלא מחוורתא כדאמרן שאינו ח"פ ממש, אלא סימון לשוא נע, משום שנקרא כעין פתח, לאפוקי שוא נח.

5. גם בזה, בא לתת כללים מתי השוא נע – ח"פ, ומתי נח והוא בשוא לבד, וכנ"ל.

6. שאלה טובה, אך דבר ראשון צריך לדעת מה מקורו של הר' ברויאר, והאם זו ודאות או השערה בעלמא, וגם אם זה אכן כך, ברור שלמעשה ביטלו כאן את השוא, ונהפך לתנועה גמורה, וא"כ אין לנו אלא לקרוא כמנוקד, ורק בשוא יש מחלוקת האם להניעו כח"ס או כח"פ, אך בתנועה גמורה ברור שאין לנו אלא לקרוא ככתוב, ואע"פ שאנחנו קוראים כל שוא נע כח"ס, ולא עלינו המלאכה לחשב מדוע ניקדו כן.

7. הרד"ק כתב כן גם במכלול (י"ז ע"ב), ולא בא אלא לומר שיש שניקדו כן בפנים, ואע"פ שהקריאה אכן שוה, ומעין מה שהבאתי בשם האבן עזרא ובשם רד"ק בתשובה 1.

8. אכן, וזה מה שבא לומר, שאפשר לנקד שוא פשוט, ואפשר לנקד ח"ק, ושניהם נכונים, ואין אחד מהם טעות, כי אין לדבר הזה שורש (היינו אם לסמן נעות השוא או לא) כי אם ברצון הסופרים, והוא אינו כותב כלל שנחלקו בזה הסופרים, אלא כותב שיש המנקדים כך, ויש המנקדים כך, ואדרבה, אם זו מחלוקת, כהבנתך, כיצד יתכן ששניהם אמת?

9. דברי לקוחים מספר "דקדוק ופירוש עה"ת" שהוא מעצם כ"י הגר"א, ולא מספרים שליקטו מדבריו, וכך כותב בכללי שוא נע: אם יבא ח"פ על שאר אותיות חוץ אותיות הגרון אזי הוא נע, ומזה שכתב חוץ אותיות הגרון, משמע להדיא שחילק בין ח"פ באותיות הגרון לבין ח"פ בשאר האותיות, ואע"פ שדין שוא מורכב הוא כשוא נע, בכ"ז חילק ביניהם, וע"כ צ"ל שהחילוק הוא באופן ההגיה, שאם הוא באותיות הגרון הוא נהגה כתנועה שבצד השוא, אך אם הוא בשאר אהותיות הוא נהגה ככל שוא נע, וממה שכתב בד"ה אלקים משמע להדיא חילוק זה, וז"ל שם: האל"ף בח"ס לפי שלעולם לא יבא שוא נע לבדו על אותיות הגרון אם לא בצירוף פתח או סגול או קמץ חטף ונקראין ח"פ ח"ס ח"ק. ומוכח שבשאר אותיות אע"פ שיבוא ח"פ, הוא "שוא נע לבדו" דאל"כ מדוע כתב חוץ אותיות הגרון, הלא גם אותיות הגרון הוא שוא נע אלא בצירוף פתח.

10. אינני יודע מנין לקחת שאומר שהעדיפו לעקם את הקריאה לח"פ מאשר שיטעו להניחו, עכ"פ בהערותיו לעין הקורא בראשית מ"ג כ"א משמע להדיא שהבין שזה משום שכך קראו את השוא נע, אמנם שם איירי בעיקר לענין ח"ק לפני גרונית קמוצה, אך מזכיר שם ג"כ שבסתם הוא בח"פ. ואולי כוונתך ללשון רש"ס שכתב במשנת השיר שהלוים אומרים בבהמ"ק (שבת): כתב הרד"ק במכלול בשמושי האותיות (מ"א ע"א) כל הלוים שבמקרא רפוי הלמ"ד ר"ל שנקראת בשב"א נע ואיננה דגושה אע"פ שהיא אחר ה"א הידיעה וכן כתב מהרש"ל בסידורו בשם ספר ידידות ונקד הלמ"ד בחטף פת"ח אולי עשה כן כדי להראות שאין להבליע הלמ"ד לקרותה בשב"א נח. אך עכ"פ לא היתה בידו שום מסורת לקוראו נוטה לפתח, אלא הבין בפשיטות שזה שוא נע פשוט, ואע"פ שמנוקד בח"פ, וא"כ ודאי ה"ה לכ"מ שמנוקד כן באות לא גרונית.

11. בשאר כה"י הוא בשוא לבד, ואיני יודע אך אני משער, שגם בזה אין מחלוקת בעצם, אלא שיש כאן יוצא מן הכלל שהשוא נע נוטה לסגול ולא לפתח, ויש כ"י שסימנו יוצא מן הכלל זה, וחלקם שלא סימנו, ואני משער שסיבת חריגה זו היא משום שלאותיות השריקה ישנה נטיה שונה משאר האותיות גבי נעות השוא (כמו לגבי נעות השוא אחרי וי"ו שרוקה בתחילת מילה כגון וזהב ושמע ושדה ושבה וצעקי, וכדמוכח מהמסורה בכאר"צ שופטים ה' י"ב), ויתכן שאות השריקה שהיא בשוא נע, ולפניה יש את אותה אות בסגול, ינוע השוא כסגול ולא כפתח, וכמו שמצאנו ג"כ וּֽבְצֶלְצֶלִֽים (שמואל ב' ו' ה'), וא"כ ה"ה ל- שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי. וכאמור, זוהי השערה בלבד, אך מצאנו גם קֱרִי (עזרא ד' י"ח, כ"ג), וכנראה שישנם יוצאים מן הכלל שבהם השוא נוטה לסגול ולא לפתח.

12. כנראה שישנם שואים נעים יוצאים מן הכלל בהם השוא נוטה לקמץ ולא לפתח, ועיין לקמן תשובה 14.

13. מה ענין שמיטה אצל הר סיני, וגם אם איננו מבינים, מה הקשר ביניהם, באותיות הגרון בא במקום שוא נע פשוט שוא מורכב, ופעמים שיש חריגה שנוסף על השוא קמץ במקום סגול, אך בשאר אותיות לא שייך שלל שוא מורכב, וגם אם תמצא דרך לקשר ביניהם, מדוע נסכים שגם בזה אין לנו הסבר אחר שיש לנו הסבר ברור פשוט ומוכרח. ועיין מכלול ס"ג ע"ב מש"כ על שאלתך.

14. עיין תשובה 12. אמנם, יש לציין ולהוסיף, שבמקומות שיש דפוסים או כ"י או עדות מ"ש שמנוקד בהם בשוא לבד, א"כ לכאורה זו ראיה שזה שוא נע, אלא שיוצא מן הכלל בנטייתו לקמץ ולא לפתח, אך כאשר אין עדות על שוא, ובכל הספרים מנוקד בח"ק, ראוי לקוראו למעשה כח"ק, כיון שבזה א"א לדעת באמת מה טיבו (וכאמור לעיל, אף אם יש מקומות ללא הסבר, אין זו קושיא על המקומות שכן יש הסבר, ופשוט), ומדברי רוו"ה ברא' מ"ג נראה שהבין שזה שוא נע שנוטה לקמץ ולא לפתח משום שנגזר מחולם, ע"כ נשאר השוא נע נוטה לקמץ, וע"פ דבריו אפש"ל שגם לדידן שכל שוא נע הוא כח"ס, בכה"ג אנחנו מודים שנוטה לקמץ, וצריך לעיין בזה.

15. משם ראיה! שהלא אין ניקוד כזה של חטף חירק! ועכ"ז בה' מקומות מופיע בכאר"צ ח"ח, לִֽקְִחִי-נָ֥א (מלכים א' י"ז י"א), הִֽשְִׁחִ֗יתוּ הִֽתְִעִ֥יבוּ (תהילים י"ד א'), הִֽ֝שְִׁחִ֗יתוּ וְהִֽתְִעִ֥יבוּ (שם נ"ג ב'), והסיבה לזה היא, משום ששוא נע שאחריו אות גרונית, השוא נוטה לניקוד הגרונית שאחריו, כמבואר במאמר, ולכן כאן כשרצו לסמן שהשוא נע, לא יכלו לסמנו ע"י ח"פ או ח"ק, שהרי הוא נוטה לחירק, משום שאחריו גרונית בחירק, וע"כ סימנוהו ע"י חטף חירק, ולדבריך אין לזה שום הסבר, שהלא אין כזה ניקוד כלל!

16. לגבי צרי יתכן שאתה צודק, אך הרד"ק (מכלו קל"ז ע"ב) כתב שהוא קמץ קטן-חטוף, ובאמת המעיר שם העיר כדבריך, ואכן כבר העירו לי ע"כ, ובעז"ה אתקן במאמרי ואביא דוגמאות שבהם לכו"ע הח"ק הוא סימון על ק"ק, כגון: זֳכְרָ֕ה (דה"ב ו' מ"ב), מָשֳׁכ֥וּ (יחזקאל ל"ב כ'), (שהם, אגב, גם בכתר אר"צ מנוקדים בח"ק).

17. כאמור לעיל, לפי הכללים שבידינו ברור שהוא נע, אך כיון שלקדמונים היה רק ג' כללים היינו א. שוא בראש מילה, ב. השני מב' שוואים בזה אח"ז, ג. שוא תחת אות דגושה, ואילו שוא שאחרי תנועה גדולה, ושוא תחת אות ראשונה מב' דומות, לא היה נע אצלם, לכן כאשר הוא כן נע ע"פ מסורת שהיתה בידם (וזה במקומות רבים), סימנוהו, ואה"נ שע"פ הכללים שבידינו זה אכן ע"פ רוב מיותר, ואנו היינו יודעים שהוא נע גם ללא זה.

18. אסביר להם כמו שהסברתי לך, הדבר פשוט וברור וכמו שכתבו להדיא האב"ע והרד"ק שהובאו בתשובה 1, ו"מנהג" הספרדים בזה הוא משום שאכן ח"ק רגיל באותיות גרוניות הוא ח"ק קטן, וע"כ גם באות לא גרונית, קראוה כמו באות גרונית, משום שלא ידעו את החילוק בין ח"ק בגרונית לבין ח"ק בשאר אותיות, אך אין ספק שזו טעות, ובדה"ט פסקה 11 כתוב בפירוש על לקחה שהוא בשוא נע, ונוטה לקמץ משום הגרונית שאחריו, ואגב, ר"מ ברויאר בסוף תנ"ך חורב מביא שיש כ"י שכתוב לקְחה הקו"ף בשוא לבד (דהיינו שלא סימנו שהוא נע), ומוכח ג"כ שזה שוא נע, והדבר פשוט.

19. כמבואר בפירוט ובאריכות, א. הדבר כתוב במפורש במדקדקים, אב"ע, רד"ק, הגר"א, רוו"ה, ועוד, ואינו "סברה שלנו". ב. אין זה נגד דעת מ"ש, כמבואר בארוכה. ג. המנהג המקובל הוא שהקוראים נבוכים בזה, וכ"א קורא כפי ראות עיניו, וע"כ ברור שיש לקרוא כראוי, ולא לקרוא כעור לא יפתח עינו, ואם תעיין בכ"י המצוינים לעיל תשובה 2, תווכח שמנהג העולם לקרוא ח"פ כשוא נע רגיל, אמנם במקומות המועטים שגם בספרינו כן, יתכן שיש קוראים אשר מחוסר ידיעה קוראים בח"פ, אך ברור שא"ז "מנהג", כי גם אם תשאלם מדוע קוראים כך, לא ידעו לענות לך כהוגן (בדוק ומנוסה).

מקוה שתבין את הדברים, ומשער שג"כ תסכים עמם.
עכ"פ, יישר כח על ההערות!
בברכת התורה,
יעקב ב.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח דואל
יעקב.ב.
רב
רב




הצטרף בתאריך: Sep 05, 2011
הודעות: 474
0.18 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 15/04/2012 ב-11:37:45    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

השואל ממשיך:



אני מאוד מודה על התשובה המאלפת, מלאה כל טוב, ממנה למדתי הרבה והחכמתי.

כאמור איני רוצה להתווכח אלא רק להבין יותר. וכך אני מבקש שיבינו אותי, ולא כמי שבא לקנטר ח"ו. ולכן אשמח להבהרות נוספות כי תורה היא וללמוד אני צריך, בפרט שאני מדי פעם בעל קריאה וכן מלמד פרשת בר מצוה לנערים, ולכן מדובר בענינים שהם מאוד חשובים לי.

1. התשובה משכנעת. כאן אתה כותב כי נחלקו הספרים אם השוא הוא נע או נח. ונראה לי שנקודה זו לא הובהרה במאמר עצמו.
ומה שכתבת שרק לדעת המ"ש אין מתג מניע את השווא, לענ"ד זה לא כ"כ פשוט. הרי הרבה מתגים יש לנו במקרא שהשוא שאחריהם נח, ומלכת-שבא תוכיח (מ"א י א) וכן רבים מצאנו מחול ירבון : ומברכיך (בראשית לז ל), יסלח-לה (במדבר ל ט), וידברו (במדבר לו א), תתחטאו (במדבר לא יט), תתנשאו (במדבר טז ג), ערבות (במדבר כב א) ועוד מאות.

ובספר טעמי המקרא של הרב ברויאר נראה כי נעות השוא אינה נגזרת ממתג לבד אלא בכפולים. אבל במקרים של ה' הידיעה ואחריו מ' שוואית הַמְ-, כתב הרב ברויאר שנעות השווא היא לא אוטומטית.

סוף דבר למדנו כי מתג לבד אינו מניע את השווא (ודברי הכותבים אחרת צ"ע אבל בפועל, מתג אינו מניע את השוא שאחריו). ולכן במקומות כמו וזֲהב, שקֲתות, ושֲמע, אולי המנקד בשוא רגיל סבור כי השוא נח ! - ובמאמר לא משמע כן. הייתי רוצה לדעת מה דעתך.

2, 3, 5, 6, 7, 10, 15, 18 - התשובות משכנעות.

4+8. עדיין אני מסתפק, לשון דה"ט :יש סופרים דבר אמת מורים ונסחי ישרים במקומות רבים קמץ חטף קורים כגון ונפתֳּחה את אמתחותינו (בראשית מג כא). משמע שיש מחלוקת באופן הקריאה. זאת ועוד בדוגמה הראשונה אין ספק כי השווא נע גם לקדמונים, כי הוא שוא אחרי שוא ותחת דגש !

9. גם אני מסתכל ב"דקדוק ופירוש על התורה" ואחר שמנה את כל המקרים של שוע נע באות שאינה גרונית ואחד מהם חטף, אומר שתחת אות גרונית, הכלל הוא יותר פשוט : שוא פשוט הוא שוא נח, חטף הוא שוא נע. דוק ותשכח. ולכן אני טוען כי אין ללמוד מדברי הגר"א כלום לגבי אופן הקריאה. והחילוק בין אותיות הגרון לשאר האותיות הוא בכך שתחת אותיות הגרון שוא נע תמיד מופיע כחטף ולא כשוא פשוט, משא"כ תחת שאר אותיות יש שוא פשוט שהוא נע. וגם כשכתב בהמשך בד"ה אלקים "ונקראין ח"פ ח"ק ח"ס", אינו מדבר כלל לענין הקריאה אלא אומר לך את השם של הניקוד המורכב הזה שיש בו שוא ופתח : חטף פתח. ולא יותר מזה.

11. ייתכן.

12+14. יש כאן נקודה מאוד חשובה. ואשקֳלה (עזרא ח כה), הגֳרנות (ש"א כג א)], כתֳנות (שמות כח מ), צֳרִי, בכל אלה, לא היה שום צורך להודיע כי השוא נע, שהרי גם לדברי הקדמונים, מדובר בשוא נע. בנוסף, אין שום סיבה לח"ק, כיון שאין אחרי החטף גרונית. עם זאת, יש ח"ק, ובכל מילים אלה הח"ק הוא תמורת חולם. ואכן במילים כאלה, כתב בדקדוקי שי כי יש לקרוא בחטף ולא בשוא נע רגיל.

עם זאת, בל נשכח כי בדקדוקי הטעמים, הביא מחלוקות גם על אלה.

כאן נשאלת השאלה, האם גם במקומות אחרים, תהיה סיבה לראות בח"ק (ואולי ח"פ) יותר מהודעה על שוא נע, אלא זכר לתנועה שנעלמה למשל :
לקֱחה זאת, גם ניקוד לֻקָּחָה בקמץ גדול נכון דקדוקית. אולי ח"ק בא כזכר לקמץ גדול זה, ולכן יש לקרוא אותו כקמץ.

מָשֳׁכוּ (יחזקאל ל"ב כ') גם מָשָׁכוּ נכון. אולי הח"ק זכר לקמץ ?

כאן אנחנו מגיעים לשאלה : הלכה למעשה, מה עושים ? איך נדע מה עלינו לעשות ?

13. ב-הֶחֳדַלְתִּי אנחנו בפועל קוראים את החטף, למרות שהוא זר, כי היינו מצפים ח"ס. ולכן ייתכן שפה ושם באות שאינה גרונית צריך גם לקרוא חטף גם הוא נשמע לנו זר.

16. מָשֳׁכוּ (יחזקאל ל"ב כ') הוא חטף ממש. וגם הוא אינו מוסבר.

17. ראינו חטף גם במקום שלפי הקדמונים השוא היה נע ללא ספק, כמו תחת דגש, שוא שאחרי שוא, וכן בראש המילה. יש כאלה ! למה באו ?

19. א. ההנחיה לקרוא כשוא אינה מפורשת, וודאי לא בדברי הגר"א כאמור.
ב. מסכים.
ג. מסכים.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח דואל
יעקב.ב.
רב
רב




הצטרף בתאריך: Sep 05, 2011
הודעות: 474
0.18 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 15/04/2012 ב-11:39:17    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

תשובות:



1. לא כתבתי שרק לדעת המ"ש אין המתג מניע את השוא, אלא כתבתי על כה"ג של ה"א בראש מילה, ובאות שאחריה נשמט הדגש, שלדעת המ"ש היא נקראת בשוא נח, אך בדה"ט כתוב שהוא בשוא נע פרט ליוצאים מן הכלל המנויים שם, ולא דברתי כלל לענין שאר שואים שאחרי מתג, והראיה ממלכת שבא היא אכן ראיה מצוינת, ועכ"פ המ"ש ס"ל שתמיד בכה"ג נח, ולדידן פעמים נע ופעמים נח.

ומה שכתב ברויאר לענין המְ שנעות השוא אינה אוטומטית, אכן, וזהו הכלל המופיע בדה"ט, וכך מוכח ג"כ מכאר"צ.

לגבי וֽזֲהב שֽקֲתות וֽשֲמע שאולי המנקד בשוא לבד סובר שהוא בשוא נח, א' – לא מצאנו מחלוקת בזה, וא"כ למה להמציא שזו מחלוקת, ומסתבר יותר לומר שהאחד סימן שהשוא נע, והאחד לא סימן. ב' – ז"ל רד"ק (מכלול קל"ז ע"א): ועם אות גרונית תאריך התנועה הקטנה וישתתף פתח עם השוא כמו ומכחכם שִֽׁחֲדוּ בעדי (איוב ו' כ"ב) ופעמים גם בלא אות גרונית תאריך התנועה הקטנה וישתתף פתח עם השוא כמו רֻֽטֲפַש בשרו מנער (שם ל"ג כ"ה). או בבוא מאריך עם החירק כמו ונקף סִֽבְכֵי היער (ישעי' י' ל"ד). ואע"פ שאין נקוד פתח עם השוא אתה קורא השוא כמו שוא ופתח וכן בְּשִֽׁקְתוֹת המים (בראשית ל' ל"ח). והיה בִּֽקְרָב איש (ש"ב ט"ו ה'). כִּֽקְסָם שוא (יחזקאל כ"א כ"ח) וכן אם תהיה וי"ו תחלת המלה כמו וּֽשֲׁבֵה שביך (שופטים ה' י"ב). וּֽסְגוֹר דלתיך (ישעיה כ"ו כ'). וּֽשְׁתֵה בלב טוב ײנך (קהלת ט' ז'). דהיינו שהבין הרד"ק בפשיטות שגם אם הנקדן כתב בשוא פשוט, לא בא להורות בזה שהוא בשוא נח, אלא שלא סימנו, אך צריך לקרותו באמת בשוא ופתח, דהיינו שהוא שוא נע, ואגב, מרד"ק זה יש ג"כ ראיה שח"פ זה הוא סימון בעלמא על שוא נע, ואין חובה לסמנו.

4+8. א. נכון שלשון דה"ט הוא קורים, אך ברור שכוונתו לכתיבה, שהרי כתב יש סופרים דבר אמת וכו' ואם כוונתו אכן לקריאה ולא לכתיבה, ה"ל למימר יש קוראים דבר אמת וכו' ולא יש סופרים, וכן בסיום דבריו כי אם ברצון הסופרים, ואם כוונתו לאופן קריאה שונה ה"ל למימר הקוראים.

ב. ז"ל רוו"ה בהערותיו לעה"ק בראשית מ"ג כ"א: או"ה {אמר וולף הידנהיים} ראיתי בספר דקדוקי הטעמים המיוחס לר' אהרן בן אשר ז"ל שאמר ז"ל יש סופרים דבר אמת מורים ונסחי ישרים במקומות רבים קמץ חטף קורים כגון ונפתֳּחה את אמתחתינו (בראשית מ"ג כ"א) שִׁמֳעָה תפלתי ה' (תהלים ל"ט י"ג) ואשמֳעָה אחד קדוש (דניאל ח' י"ג) ונקרֳאה בשם (אסתר ב' י"ד) ונקרֳאָה ירושלם (זכריה ח' ג') ואשקֳלה להם (עזרא ח', כ"ה) ונזרֳעָה זרע (במדבר ה' כ"א) בני קֳהָת (במדבר ד׳, ב׳) הקֳּהתי (ג' כ"ז) הַקֳּהתים (י' כ"א) וכן הקֳּערה (ז׳ פ"ה) הגֳּרָנות (ש"א, כ"ג א׳) כֻּתֳּנות (שמות כ"ח מ') מרדֳּכי (אסתר ב' ה') למרדֳּכי (ד׳ י"ב) וכמוהם רבים, ויש סופרים אחרים, אין קמץ חטף קורים ונסחי ישרים כגון ונפתְּחה שִׁמְעה ואשמְעה ונקרְאה ונזרְעה וכו' ואין לדבר זה שרש כי אם ברצון הסופרים עכ"ל, ואולם סיבת שינוי דעת הסופרים האלה היא שינוי אופני קריאת השוא המתנועע כפי שהורונו גאוני הלשון הקדמונים ובראשם ר' יהודה חיוג גם הוא אמר כי כל שוא מניע שלפני אחה"ע תקרא בתנועת אות הגרון שאחריו וְנִשְׁמְעָה קריאת המ"ם בחטף קמץ, תִּקְרְאִי הרי"ש נקראת בחירק, וכו' (כאן האריך רוו"ה והביא כן בשם מדקדקים נוספים), ונתברר מכל הדברים האלה שרוב השואים המתנועעים נקראים כמו פתח חטף ומעוטם כמו קמץ חטף כשיש אחריהם אחת מאותיות אהע"ח הקמוצים ולכן עלה על דעת סופרים רבים לנקד ק"ח באותן המקומות להישירנו על הקריאה הנכונה. הרי שהבין רוו"ה בפשיטות שאין מחלוקת בזה באופן הקריאה, אלא שחלק מהסופרים סימנום, וחלקם לא, וזו כוונת דה"ט שאין לדבר זה שורש, וזו גם כוונת אב"ע ורד"ק שהובאו כבר בתשובות הקודמות ובהערות שבמאמר.

ג. אכן אין ספק כי השוא נע גם לקדמונים, שהלא הוא השני מב' שואים, אלא שכאמור חלק סופרים סימנום וחלק לא, והטעם שסימנום אע"פ שברור שהוא נע, עיין לקמן תשובה 12+14, אולם מה שכתבת שהוא נע גם משום הדגש, זה אינו נכון, שהכלל האומר ששוא באות דגושה הוא נע, זה קאי על דגש חזק, ולא על דגש קל, וכאן הוא בדגש קל בלבד (אמנם למעשה לא שייך שיהיה שוא בדגש קל ואינו נע, שהלא דגש קל בא רק בראש מילה, או אחרי שוא, ובראש מילה הוא נע גם ללא דגש, וגם אחרי שוא, הוא נע משום שהוא שוא שני מב' שואים, ובסוף מילה אחר שקיי"ל שגם ב' שואים בזה אח"ז הם נחים כגון יַפְתְּ, ג"כ אין נ"מ בזה).

9. מדוע הוצרך לכתוב "חוץ אותיות הגרון", הלא לעולם ח"פ הוא שוא נע, וע"כ ששונה ח"פ (שהוא לעולם שוא נע), הבא באותיות הגרון, לבין ח"פ הבא בשאר אותיות, שבשאר אותיות הוא בעצם שוא נע רגיל, ובגרוניות הוא אכן שוא נע, אך שוא נע שמששתפת עמו תנועה נוספת, ולא שוא נע פשוט.

12+14. כאמור כבר כמה פעמים, בדה"ט לא הביא מחלוקת על אלו, אלא הביא ב' שיטות בצורת ניקודם, וא"ז מחלוקת, ולכן שניהם נכונים, לגבי אופן קריאת מילים אלו שיש בהם ח"ק באות לא גרונית ולא לפני גרונית קמוצה, מצאנו מילים שהמנהג לקוראם בשוא נע פשוט כמו מרדֳּכי, ומילים שברור שהמנהג לקוראם כקמץ כגון שבֳּלים צפֳּרים, וכאמור, יתכן שבזה גם אנחנו מודים שהשוא נע נקרא כעין קמץ ולא כעין סגול, וע"כ אין לנו לשנות הנהוג בזה, אך הדבר עדיין צ"ע.

וברור שאע"פ שברור באלו שהשוא נע, הנקדן רצה להודיענו שהוא נע כעין קמץ, ולכן ניקדו כן, ואף בשוא נע שברור ע"פ הכללים שהוא נע, וברור ג"כ שהוא נע כקמץ, בכ"ז מצאנו שסימנוהו, כי יש כנראה חשש שיניעוהו כפתח מחוסר שימת לב, וכגון: אשְׁמֳעָה, שברור שהמ"ם נעה, דהלא היא השניה מב' שואים, וברור ג"כ שנעה כקמץ, והסימון הוא כנראה שלא יטעו להניעו כפתח.
לגבי השאלה אולי גם במקומות אחרים זה זכר לתנועה שנעלמה, זה לא יתכן, כי לקחה אף אם מתאים הקו"ף בקמץ, השוא נהיה כעין קמץ דוקא אם הוא חולם שנתקצר ונהיה שוא, אך אם במקור היה קמץ, כשמשתנה לשוא, הוא משתנה לשוא רגיל, ולא לשוא כעין קמץ.

לגבי משכו, הטעות היא שלי, בטעות ניקדתי מָשֳׁכו במקום מֳשְׁכו.
והלכה למעשה, כאשר יש אחרי ח"ק באות לא גרונית, אות גרונית קמוצה, וע"פ המשפט הדקדוקי של המילה אמור להיות שם שוא, א"כ אין כל ספק בדבר שזהו שוא נע רגיל, אלא שנוטה לקמץ, וממילא לדידן יש לקוראו ככל שוא נע.

13. בגרונית השוא מורכב אמור להיות, והתנועה הנוספת לשוא היא אולי זרה, אך לא עצם השוא מורכב, אך באות לא גרונית – אין, ולא צריך, ולא יכול להיות, שוא מורכב!!! וע"כ שאינו שוא מורכב.

16. כאמור לעיל 12+14, טעות שלי, הניקוד הוא מֳשְׁכו ולא מָשֳׁכו, וא"כ ע"כ שהוא ק"ק ולא שוא, שהרי לא יתכן ב' שואים בראש מילה.

17. אכן יש, וזה כאשר השוא נוטה לקמץ, והטעם מוסבר לעיל 12+14, אך כאשר הוא נוטה לפתח לא זכור לי שיש (וגם אם נמצא (ויתכן שלא), יכול להיות שהסופר סימן שוא נע אע"פ שזה פשוט (ומעין מה שהיום בסידורים שמציינים, מציינים אותו בכ"מ), וא"ז קושיא).

19. אני כן מבין את הגר"א באופן זה, אם כי יתכן שאפשר להבין גם אחרת, צ"ע בזה קצת יותר, והנחיה לקרוא כחטף סגול במדקדקים קדמנים ודאי שלא תמצא, כי הלא מדבריהם עולה שהקריאה היא גם ב-קְהָת הקו"ף בח"ק, אך ברור שמדבריהם עולה שאין לקרות באופן שונה אם מנוקד בח"ק- נפתֳּחה, לבין אם מנוקד שוא- נפתְּחה, וא"כ לדידן, ברור שאין לשנות את הקריאה רק בגלל שהנקדן סימן שהשוא נע.

יישר כחך על הבירור והליבון.
בברכת התורה.
יעקב ב.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח דואל
יעקב.ב.
רב
רב




הצטרף בתאריך: Sep 05, 2011
הודעות: 474
0.18 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 15/04/2012 ב-11:40:39    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

תגובת השואל:

תודה רבה שלקחת את הזמן להתייחס לכל השאלות

קיבלתי מענה שלם ושוכנעתי.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח דואל
כוכב-דוד
רב האתר
רב האתר



גיל:57
הצטרף בתאריך: Sep 23, 2008
הודעות: 2479
0.68 הודעות ליום
מיקום: ירושלים
עיטורים: 0
הודעהנשלח: 15/04/2012 ב-21:16:04    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

יפה

ומחילה על שאין פנאי לעבור עתה על הכל
הרושם הוא שלפחות על רבים מהדברים כבר היו דיונים פה.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש
צדק
חזן
חזן




הצטרף בתאריך: Aug 29, 2011
הודעות: 162
0.06 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 16/04/2012 ב-12:19:58    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

ר' יעקב, כתבת שבאותיות גרוניות, מסמנים שוא מורכב במקום שוא פשוט, בגלל שקשה להגות את האותיות הגרוניות בשוא פשוט.

הדבר ידוע שרוב רובי החטפים בגרוניות הם חטף פתח, ועל פי מה שכתבת בהמשך המאמר, שהקדמונים נהגו לקרוא כל שוא נע כחטף פתח, מתברר שהסיבה לכך שבגרוניות מסומן חטף פתח, אינו כפי שאמרת בגלל הקושי להגותן בשוא פשוט, שהרי גם שוא פשוט הוא שוא נע,
אלא הסיבה לסימונם אחרת היא , והיא: כיון שהשוא באותיות הגרוניות יש לו כללים שונים משאינם גרוניות, והוא נוטה ברוב המקרים להיות שוא נע (דהיינו בחטף פתח ככל שוא נע), ועוד, שהגרוניות מצוי בהם יותר שיהיו חטף סגול או קמץ, לכן נהגו המסרנים לסמן כל שוא נע בהם בחט"פ להודיע שהוא נע, גם במקרים שפשוט לכל שהוא נע,
(כעין זה, מה שמסמנים בפשטא את המלעיל, כיון שהוא מאוד נפוץ, ומצוי הרבה שיפול ספק אם הוא מלעיל או מלרע, נהגו לסמן בו תמיד את המלעיל, גם כשפשוט שהוא כך) אבל לעולם, גם בגרוניות, החט"פ רק מודיע ששוא זה הוא נע ואין הבדל בין שוא פשוט לחט"פ.

ואם כן, מי שנוהג לקרוא שוא פשוט כחטף סגול, כמו רוב רובי הקוראים היום, אז גם בגרוניות אל להם לקרוא בחט"פ אלא בחטף סגול כקריאתם, כי כמו שאמרנו אין הבדל בין שוא נע בשאינם גרוניות לשוא נע בגרוניות, וכמו שבארת בטוב טעם ודעת לגבי חט"פ בשאינם גרוניות, כך גם בגרוניות, אין טעם שאנו נקרא בחט"פ בגלל שהסופר בחר לסמנם בחט"פ, כי הוא רצה רק להודיע שהוא שוא נע ויש לקראם כשוא נע (חוץ מכשמסומנות בחטף קמץ, כשזה נובע מקיצור חולם).

וכיון שאין מי שקורא כך, ואומר "כֶּאֱשֶר ציוה" "מִשְאֱרוֹתָם" "מִשְעֱנוֹתָם" וכדו', הנכון לנהוג בכל דיני השואים כמנהגי קדמונינו, לא לסור ימין ושמאול.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש
צדק
חזן
חזן




הצטרף בתאריך: Aug 29, 2011
הודעות: 162
0.06 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 16/04/2012 ב-12:23:44    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

זכורני, כנראה מדקדוקי הטעמים אך אינני בטוח,
שכשם שקראו שוא שלפני יו"ד בחטף חירק, כך קראו שוא לפני וא"ו בחטף שורק, (הוא"ו נהגת כ-W) מה שלא הזכרת במאמרך.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש
אליהו
אדמו"ר
אדמו




הצטרף בתאריך: Aug 24, 2006
הודעות: 2316
0.52 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 16/04/2012 ב-16:13:17    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

כמדומה שאין דוגמאות במקרא
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש
יעקב.ב.
רב
רב




הצטרף בתאריך: Sep 05, 2011
הודעות: 474
0.18 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 16/04/2012 ב-17:49:19    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

ר' צדק!
בתחילת המאמר מבואר שלא דבריך, דהיינו שלח"פ בגרוניות יש דין שונה משאר שואים נעים, עיי"ש ובהערה א' המקורות לזה.
ובהערה ט' אכן כתבתי מהו החילוק בין ח"פ בגרונית לכל שוא נע רגיל, אם כי עדיין יש לעיין בזה עוד.
ולגבי מה שכתבת שאין סיבת הח"פ בגרוניות משום בליעת האות כמו שכתבתי, עיין בהערה ב' שכ"כ בפירוש ר' משה הנקדן.
ולגבי מסקנתך שיש לקרוא באופן שוה ח"פ בגרוניות ושוא נע, וכיון שאין מי שקורא ח"פ בגרוניות ח"ס, א"כ עלינו לקרוא כל שוא נע ח"פ, לא אבין, אולי תלך הפוך, שכיון שאיננו הוגים שוא נע כח"פ, א"כ עלינו להגות כל ח"פ בגרונית כח"ס.
אך האמת היא שכבר מוזכר מנהג זה במעשה אפוד (הובא בהערה ז') שחי לפני כ-600 שנה, ונראה שאמנם מנהג טבריה היה בח"פ, אך היו ג"כ מנהגים אחרים, ואנחנו קיבלנו בזה דלא כאנשי טבריה.
ולגבי שוא לפני וי"ו בחטף חירק, אני חושב שאתה טועה, ואולי כוונתך שוא לפני גרונית בחירק - בחטף חירק.
ברכה ושלום.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש שלח דואל
צדק
חזן
חזן




הצטרף בתאריך: Aug 29, 2011
הודעות: 162
0.06 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 17/04/2012 ב-19:17:16    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

מדברי "דקדוקי הטעמים" אין במשמע שיש הבדל בקריאה בין חט"פ בגרוניות לחט"פ בשאר אותיות, אלא ההבדל הוא שהגרוניות הן תמיד בחטף פתח בין בתחילת מילה ובין באמצעה, ואילו שאר האותיות כשיבוא בהן שוא בתחילת מילה תקראנה בחטף סגול, אא"כ יש שם געיא שאז תהיינה בחטף פתח.
זה לשונו בדברו על האותיות הגרוניות "נבדלו מכל האותות ונקודם בשוא ופתח שבא וקמץ, כאשר יהיה אחד מהם בראש התיבה, כמו עֲשה חֲזה עֲלה הֲלא אֲני אֲשר חֳלי חֳרי הֲגוי הֲטוב הֲמון אֲמר, ואם באמצע התיבה יהיו על זה הדרך, כמו מעֲשה מחֲנה אהֲבה אהֳלה אהֲוא אחֲרי האֲנשים".
ובדברו על השוא כתב "וכאשר תהיה בראש התיבה בלא געיה תצא בפתחה קטנה (=סגול) במהרה, כמו עתה אתה בְרוך ה', בְני ישראל, בְרית ה', ואם תצטרף עם געיה בראש התיבה, בפתחה גדולה (=פתח) תצא כמו בְבוא אליו נתן, לְכו־חזו, בְלכתך לא יצר צעדך, בְשכבך תשמר עליך, בְרעתו ידחה רשע".
ומה שכתב שרק בארבע אותיות אלו בא שוא מורכב, רצונו לאמר שרק בארבעתן מסמנים את השוא מורכב, ובשאר האותיות תמיד מסמנים אותו בשוא פשוט.


וסליחה מראש, שלא אוכל לראות את תשובתך בזמן הקרוב.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש
כוכב-דוד
רב האתר
רב האתר



גיל:57
הצטרף בתאריך: Sep 23, 2008
הודעות: 2479
0.68 הודעות ליום
מיקום: ירושלים
עיטורים: 0
הודעהנשלח: 17/04/2012 ב-21:49:31    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

צדק כתב/ה:
זכורני, כנראה מדקדוקי הטעמים אך אינני בטוח,
שכשם שקראו שוא שלפני יו"ד בחטף חירק, כך קראו שוא לפני וא"ו בחטף שורק, (הוא"ו נהגת כ-W) מה שלא הזכרת במאמרך.

לא בדקדוקי הטעמים אלא במשנת הגר"א. ואין לומר שדקדוקי הטעמים חולק על הגר"א בזה, אלא שלא נחית לבאר כלל זה להיותו נדיר.
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש
כוכב-דוד
רב האתר
רב האתר



גיל:57
הצטרף בתאריך: Sep 23, 2008
הודעות: 2479
0.68 הודעות ליום
מיקום: ירושלים
עיטורים: 0
הודעהנשלח: 17/04/2012 ב-21:52:30    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

אליהו כתב/ה:
כמדומה שאין דוגמאות במקרא

יש בארבעים ואחד מילים שבמקרא:

1. בראשית פרק מז פסוק יח
הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי בִּלְתִּי אִם גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנוּ:
2. שמות פרק טו פסוק יג
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ:
3. שמות פרק כא פסוק כה (*2)
כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה:
4. ויקרא פרק יב פסוק ב
כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:
5. שמואל א פרק לא פסוק י
וַיָּשִׂמוּ אֶת כֵּלָיו בֵּית עַשְׁתָּרוֹת וְאֶת גְּוִיָּתוֹ תָּקְעוּ בְּחוֹמַת בֵּית שָׁן:
6. שמואל א פרק לא פסוק יב (*2)
וַיָּקוּמוּ כָּל אִישׁ חַיִל וַיֵּלְכוּ כָל הַלַּיְלָה וַיִּקְחוּ אֶת גְּוִיַּת שָׁאוּל וְאֵת גְּוִיֹּת בָּנָיו מֵחוֹמַת בֵּית שָׁן וַיָּבֹאוּ יָבֵשָׁה וַיִּשְׂרְפוּ
7. ישעיהו פרק כד פסוק יא
צְוָחָה עַל הַיַּיִן בַּחוּצוֹת עָרְבָה כָּל שִׂמְחָה גָּלָה מְשׂוֹשׂ הָאָרֶץ:
8. ישעיהו פרק כח פסוק יט
יִקַּח אֶתְכֶם כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה:
9. ישעיהו פרק לד פסוק יג
וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה:
10. ירמיהו פרק כג פסוק ג
מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ:
11. ירמיהו פרק לא פסוק כב
בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ:
12. ירמיהו פרק לג פסוק יב
בַּמָּקוֹם הַזֶּה הֶחָרֵב מֵאֵין אָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל עָרָיו נְוֵה רֹעִים מַרְבִּצִים צֹאן:
13. ירמיהו פרק מט פסוק יט
הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל נְוֵה אֵיתָן כִּי אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי
14. ירמיהו פרק מט פסוק כ
תֵימָן אִם לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם:
15. ירמיהו פרק נ פסוק ז
וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיקֹוָק נְוֵה צֶדֶק וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם יְקֹוָק:
16. ירמיהו פרק נ פסוק מד
הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל נְוֵה אֵיתָן כִּי אַרְגִּעָה ארוצם אֲרִיצֵם מֵעָלֶיהָ וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד כִּי מִי כָמוֹנִי
17. יחזקאל פרק א פסוק יא
מִלְמָעְלָה לְאִישׁ שְׁתַּיִם חֹבְרוֹת אִישׁ וּשְׁתַּיִם מְכַסּוֹת אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶנָה:
18. יחזקאל פרק א פסוק כג
שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה וּלְאִישׁ שְׁתַּיִם מְכַסּוֹת לָהֵנָּה אֵת גְּוִיֹּתֵיהֶם:
19. יחזקאל פרק כט פסוק י
וְנָתַתִּי אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם לְחָרְבוֹת חֹרֶב שְׁמָמָה מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה וְעַד גְּבוּל כּוּשׁ:
20. יחזקאל פרק ל פסוק ו
אָמַר יְקֹוָק וְנָפְלוּ סֹמְכֵי מִצְרַיִם וְיָרַד גְּאוֹן עֻזָּהּ מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה בַּחֶרֶב יִפְּלוּ בָהּ נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק:
21. יחזקאל פרק לד פסוק יד
בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם שָׁם תִּרְבַּצְנָה בְּנָוֶה טּוֹב וּמִרְעֶה שָׁמֵן תִּרְעֶינָה אֶל הָרֵי
22. הושע פרק יב פסוק יב
אִם גִּלְעָד אָוֶן אַךְ שָׁוְא הָיוּ בַּגִּלְגָּל שְׁוָרִים זִבֵּחוּ גַּם מִזְבְּחוֹתָם כְּגַלִּים עַל תַּלְמֵי שָׂדָי:
23. צפניה פרק ב פסוק ו
וְהָיְתָה חֶבֶל הַיָּם נְוֹת כְּרֹת רֹעִים וְגִדְרוֹת צֹאן:
24. תהלים פרק כג פסוק ה
תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:
25. תהלים פרק מא פסוק ד
יְקֹוָק יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:
26. תהלים פרק קי פסוק ו
יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה:
27. תהלים פרק קמד פסוק יד
אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ:
28. איוב פרק ח פסוק ו
אִם זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ:
29. שיר השירים פרק ה פסוק ב
פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה:
30. שיר השירים פרק ה פסוק יא
רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרוֹת כָּעוֹרֵב:
31. דניאל פרק ב פסוק ה
לָא תְהוֹדְעוּנַּנִי חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַדָּמִין תִּתְעַבְדוּן וּבָתֵּיכוֹן נְוָלִי יִתְּשָׂמוּן:
32. דניאל פרק ג פסוק כד
אֱדַיִן נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא תְּוַהּ וְקָם בְּהִתְבְּהָלָה עָנֵה וְאָמַר לְהַדָּבְרוֹהִי הֲלָא גֻבְרִין תְּלָתָא רְמֵינָא לְגוֹא נוּרָא מְכַפְּתִין
33. דניאל פרק ג פסוק כט
דִּי שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹא הַדָּמִין יִתְעֲבֵד וּבַיְתֵהּ נְוָלִי יִשְׁתַּוֵּה כָּל קֳבֵל דִּי לָא אִיתַי אֱלָהּ אָחֳרָן דִּי יִכֻּל לְהַצָּלָה
34. דניאל פרק ו פסוק יט
אֱדַיִן אֲזַל מַלְכָּא לְהֵיכְלֵהּ וּבָת טְוָת וְדַחֲוָן לָא הַנְעֵל קָדָמוֹהִי וְשִׁנְתֵּהּ נַדַּת עֲלוֹהִי:
35. עזרא פרק ד פסוק יב
יְדִיעַ לֶהֱוֵא לְמַלְכָּא דִּי יְהוּדָיֵא דִּי סְלִקוּ מִן לְוָתָךְ עֲלֶינָא אֲתוֹ לִירוּשְׁלֶם קִרְיְתָא מָרָדְתָּא וּבִאישְׁתָּא בָּנַיִן ושורי
36. עזרא פרק ו פסוק יא
דְנָה יִתְנְסַח אָע מִן בַּיְתֵהּ וּזְקִיף יִתְמְחֵא עֲלֹהִי וּבַיְתֵהּ נְוָלוּ יִתְעֲבֵד עַל דְּנָה:
37. נחמיה פרק ט פסוק לז
מַרְבָּה לַמְּלָכִים אֲשֶׁר נָתַתָּה עָלֵינוּ בְּחַטֹּאותֵינוּ וְעַל גְּוִיֹּתֵינוּ מֹשְׁלִים וּבִבְהֶמְתֵּנוּ כִּרְצוֹנָם וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנָחְנוּ:
38. נחמיה פרק י פסוק א
זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם שָׂרֵינוּ לְוִיֵּנוּ כֹּהֲנֵינוּ:
39. דברי הימים א פרק ב פסוק מט
וַתֵּלֶד שַׁעַף אֲבִי מַדְמַנָּה אֶת שְׁוָא אֲבִי מַכְבֵּנָה וַאֲבִי גִבְעָא וּבַת כָּלֵב עַכְסָה:
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש
צדק
חזן
חזן




הצטרף בתאריך: Aug 29, 2011
הודעות: 162
0.06 הודעות ליום

עיטורים: 0
הודעהנשלח: 18/04/2012 ב-00:44:06    כותרת הודעה: תגובה עם ציטוט

כוכב-דוד כתב/ה:
צדק כתב/ה:
זכורני, כנראה מדקדוקי הטעמים אך אינני בטוח,
שכשם שקראו שוא שלפני יו"ד בחטף חירק, כך קראו שוא לפני וא"ו בחטף שורק, (הוא"ו נהגת כ-W) מה שלא הזכרת במאמרך.

לא בדקדוקי הטעמים אלא במשנת הגר"א.


תודה רבה icon_exclaim.gif
חזור למעלה
לעמוד הראשי
צפה בכרטיס האישי של המשתמש
הצג הודעות קודמות:   
הפורום נעול. אינך יכול להוסיף הודעות, לכתוב תגובות ולערוך הודעות של עצמך   ההודעה נעולה. אינך יכול לכתוב תגובות או לערוך את ההודעה, אם אתה כתבת אותה    מפתח הפורומים -> טעמי המקרא ודקדוקי קריאה כל הזמנים הם שעון ישראל (GMT + שעתיים)
עמוד 1 מתוך 1

 
קפוץ אל:  
אתה לא יכול לשלוח הודעות בפורום זה
אתה לא יכול להגיב להודעות בפורום זה
אתה לא יכול לערוך את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול למחוק את הודעותיך בפורום זה
אתה לא יכול להצביע למשאלים בפורום זה
אתה לא יכול לצרף קבצים בפורום זה
אתה יכול להוריד קבצים מפורום זה
Website powered by

כל הזכויות שמורות ©
העמוד נוצר תוך: 0.126 שניות

:: phpib2 phpbb2 style by phpbb2.de :: PHP-Nuke theme by www.nukemods.com ::