ושאר ישוב בנך

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק ואף לא חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בעזרת חריטה על גבי הקלף). המסורת העברית העבירה בעל-פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט,ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה. [מתוך ויקיפדיה]

ושאר ישוב בנך

הודעהעל ידי כוכב-דוד » 18 ינואר 2014, 21:02

בהפטרת יתרו לאשכנזים, בישעיהו ז, ג: אַתָּ֕ה וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ.
שאל אותי אחי, מדוע הטפחה במילה ושאר, ולא במילה ישוב. שאלה טובה.
הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם (תהלים כה, ה).
סמל אישי של המשתמש
כוכב-דוד
 
הודעות: 789
הצטרף: 07 אפריל 2013, 00:29
מיקום: ירושלים

Re: ושאר ישוב בנך

הודעהעל ידי אליהו » 19 ינואר 2014, 12:16

מגליון היבטים לשוניים שנת סח

ז ג וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ הטיפחא היא טעם מפסיק כאן היא חוצה את השם שאר-ישוב. למה לא יכלו להטעים שאר במרכא וישוב בטיפחא?
בספר טעמי המקרא של ר"מ ברויאר ז"ל עמ' 384 כתב: טעמים אלה הם תמוהים מאוד; שהרי שם הבן הוא שאר ישוב.; ולפיכך שתי התיבות האלה ראויות להצטרף ליחידה אחת. משום כך הגיה (צ"ל החשיך) שד"ל.... אף הוא מסביר את מקור הטעות (!) של הטעמים שלפנינו: הנקדנים החליפו פסוק זה בחברו: שְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בּ֑וֹ (ישעי' י כב). נמצא שההטעמה המקובלת אינה אלא טעות סופר וראוי לתקן את הטעות.
סברה זו של שד"ל מתקבלת על הדעת; אך היא הנותנת שאין לתקן את הנוסח. שכן מסתבר שהנוסח שבידינו אינו טעות סופרים אלא אשגרת קוראים. כי הקוראים נהגו להשוות את ההטעמה של שני הפסוקים הדומים. והואיל וכן נאלצו הנקדנים ללכת בעקבותיהם; שהרי כל עצמם לא באו אלא לסמן בכתב את הנוסח שנמסר לנו בעל פה. והואיל וזהו הנוסח שנמסר לנו ע"י המסורה – ואין היא טעות סופר – לא נבדה מלבנו נוסח חדש; שהרי נוסח המקרא שבידינו אמור להיות על פי המסורה.
כדי להבין נכונה את דבריו, הרי ר"מ ברויאר לשיטתו [כדאי לראותה בספריו] שספרינו מאז ההיתר לכתוב תורה שבעל פה כותבים את הנוסח שהשתרש בעל פה. על פי זה הוא מסביר כמה תופעות ביניהן נושא הכתיב והקרי.
עם זאת מסתבר יותר שהמקרא המקודש שלנו היה תחת עיניהם הפקוחות של קדמונינו. אם יש כאן "אשגרה" עם הפסוק הדומה אף שהדמיון הוא רק בצליל המילים אך כלל לא במשמען, הרי אשגרה זו היא מעצם מסירת הנביאים שכל דבריהם אמת וצדק. היד הקלה של שד"ל האוחזת בתער השכירה למחוק ולשנות בלשון המקרא מושבת על ידינו אחור. לולי ר"מ ברויאר לא הייתי מביא את דבריו כלל וכמאן דליתנהו דמיין!
תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד
אליהו
 
הודעות: 313
הצטרף: 15 אפריל 2013, 11:55


חזור אל טעמי המקרא ודקדוקי קריאה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 2 אורחים

cron