דקדוקי קריאה האזינו

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק ואף לא חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בעזרת חריטה על גבי הקלף). המסורת העברית העבירה בעל-פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט,ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה. [מתוך ויקיפדיה]

דקדוקי קריאה האזינו

הודעהעל ידי אליהו » 21 ספטמבר 2015, 22:44

דקדוקי מילים וטעמים וחלקם בעלי שינוי משמעות והדרכה לקורא בפרשת וזאת הברכה ובהפטרה ובראשון וזאת-הברכה
לב א וַאֲדַבֵּ֑רָה: העמדה קלה בוא"ו למנוע הבלעת האל"ף החטופה
לב ג הָב֥וּ גֹ֖דֶל: המילה הָב֥וּ מלרע, הטעם לא נסוג
לב ד פָּֽעֳל֔וֹ: הפ"א בקמץ גדול, העי"ן בחטף קמץ. כִּ֥י כָל-דְּרָכָ֖יו: תיבת כִּ֥י מוטעמת בטעם מרכא, ואין לצרף לה את תיבת 'כל' כאילו כתוב כִּי-כֹ֥ל
לב ה שִׁחֵ֥ת ל֛וֹ לֹ֖א בָּנָ֣יו מוּמָ֑ם גם כאן יש להזהר מלהתעכב על התביר יותר מדיי
לב ו הַלְה֙': הה"א מילה נפרדת מחוברת ל-'לה'' ומנוקדת בפתח הַ, הלמ"ד אחריה בשווא נח, והאל"ף (של הויה המבוטא כאדנות) בחטף פתח אֲ. הַלְאֲדֹנָי. וַיְכֹנְנֶךָ: הכ' הסופית אינה דגושה
לב ז וְיַגֵּ֔דְךָ: הדלי"ת בשוא נח עקב ההטעמה . וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ: טעם נסוג אחור ליו"ד
לב י יְסֹבְבֶ֙נְהוּ֙: בי"ת ראשונה בשווא נע והנו"ן בשווא נח. יִצְּרֶ֖נְהוּ: היו"ד בחירק חסר, אחריה צד"י מודגשת ובשווא נע והנו"ן בשווא נח; בשתי המילים יש להזהר מהבלעת הה"א
לב יא כְּנֶ֙שֶׁר֙: הכ"ף בשווא לא בפתח. יְרַחֵ֑ף: החי"ת בצירי לא בסגול
לב יג עַל-בָּ֣מֳותֵי אָ֔רֶץ: טעם נסוג אחור לבי"ת המנוקדת בקמץ רחב. וַיֹּאכַ֖ל: הוא"ו בפתח ובמלרע. שָׂדָ֑י: שׂי"ן שמאלית. וַיֵּנִקֵ֤הֽוּ: הי' בצירי ודגושה ולא בשוא
לב טו כָּשִׂ֑יתָ: שׂי"ן שמאלית. אֱל֣וֹהַּ: עיין פסוק יז
לב יז אֱלֹ֔הַּ: הה' "בפתח גנובה" ובמפיק. יש המבטאים אותה כאילו יש אל"ף לפני הה"א והיא מנוקדת פתח: אַהּ והה' במפיק. יש המבטאים אותה כאלו יש ו' (הנקראת כ-w באנגלית) לפני הה' הו' מנוקדת פתח: אֱלֹוַהּ (elowah) והה"א במפיק. לכל הדעות הקורא אותה: אלו-הַ ה' פתוחה ha, משתבש . שְׂעָר֖וּם: שׂי"ן שמאלית
לב יח יְלָדְךָ֖: הלמ"ד בקמץ רחב הדלי"ת בשוא נע. מְחֹלְלֶֽךָ: למ"ד ראשונה בשווא נע והכ"ף בסוף רפויה
לב כ תַּהְפֻּכֹת֙: הה"א בשווא נח
לב כב וַתֹּ֤אכַל אֶ֙רֶץ֙: הטעם נסוג לתי"ו
לב כד וּלְחֻ֥מֵי רֶ֖שֶׁף: טעם נסוג אחור לחי"ת
לב כז רָ֔מָה: במלעיל
לב כח אֹבַ֥ד הבי"ת בפתח בשאר מקומות במקרא בצירי
לב לב אַשְׁכְּלֹ֥ת: האל"ף בפתח ולא בסגול
לב לו כִּֽי-אָ֣זְלַת יָ֔ד: טעם נסוג אחור לאל"ף בקמץ גדול והזי"ן אחריה בשווא נע
לב לח וְיַעְזְרֻכֶ֔ם: העי"ן בשווא נח והזי"ן אחריה בשווא נע כדין שני שוואים רצופים
לב לט רְא֣וּ ׀ עַתָּ֗ה מונח לגרמיה ומיד לאחריו רביע
לב מ וְאָמַ֕רְתִּי: מלעיל הטעם במ"ם
לב מא וְתֹאחֵ֥ז: הוא"ו בשווא נע
לב מב אַשְׁכִּ֤יר: שׁי"ן ימנית (לשון שִׁכְרוּת)
לב מה וַיְכַ֣ל מֹשֶׁ֗ה: כך היא ההטעמה ולא בזקף
לב נ בָּהָר֙ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עֹלֶ֣ה שָׁ֔מָּה: תיבת בָּהָר֙ בפשטא. וְהֵאָסֵ֖ף: סמ"ך בצירה ובמלרע, הטעם בסמ"ך. וַיֵּאָ֖סֶף: במלעיל וסמ"ך סגולה


הפטרת האזינו שמואל ב כב :

השירה הזו נמצאת גם בתהלים יח, ולכן מי שמזמור זה שגור על פיו ייזהר במקומות שבהם השירה כאן שונה מאשר בתהלים.

ב וּמְפַלְֿטִי-לִֽי: הלמ"ד רפויה ללא דגש, ובשוא נח
ג אֶחֱסֶה-בּ֑וֹ: העמדה קלה באל"ף בגלל הגעיה, הבי"ת בדגש חזק מדין דחיק
ו מֹ֥קְשֵׁי מָֽוֶת: הטעם נסוג למ"ם
ח כִּי-חָ֥רָה לֽוֹ: טעם נסוג אחור לחי"ת
יב חַֽשְׁרַת-מַ֖יִם: השי"ן בשוא נע
טז אֲפִ֣קֵי יָ֔ם: טעם נסוג אחור לפ"א
כ חָ֥פֵֽץ בִּֽי: טעם נסוג אחור לחי"ת
כח וְעֵינֶ֥יךָ עַל־רָמִ֖ים תַּשְׁפִּֽיל: כך היא ההטעמה ולא טיפחא-מרכא
כט יַגִּ֥יהַּ: הה"א במפיק, מלשון נגה . חָשְׁכִּֽי: החי"ת בקמץ קטן והכ"ף בדגש קל
לח וָאַשְׁמִידֵ֑ם: הוי"ו בקמץ
לט : וָאֲכַלֵּ֥ם וָאֶמְחָצֵ֖ם: בשתיהן הוי"ו בקמץ
מא וָאַצְמִיתֵֽם: הוי"ו בקמץ
מג וְאֶשְׁחָקֵ֖ם: הוי"ו בשוא
מה יִשָּׁ֥מְעוּ לִֽי: טעם נסוג אחור לשי"ן
מד וַֽתְּפַלְּטֵ֔נִי: הלמ"ד דגושה, ולכן השוא נע
נא מִגְדּ֖וֹל: הדלי"ת בחולם

ראשון של וזאת הברכה:

לג ב מֵרִבְבֹ֣ת: הבי"ת הראשונה בשוא נח , כן הדבר גם בהמשך פס' יז. אֵ֥שׁדָּ֖ת: לפי הקרי הן שתי מילים
לג ג מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ: הבי"ת בשוא נע עקב הדגש
לג ה וַיְהִ֥י בִישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ: טעם טפחא בתיבת בִישֻׁר֖וּן
רָ֣אשֵׁי עָ֔ם: טעם נסוג אחור לרי"ש
לג ו וְאַל-יָמֹ֑ת: המ"ם בחולם
לג ז לִיהוּדָה֘: הלמ"ד בחירק מלא, היו"ד הינה חלק מהחירק ולכן אין בה ניקוד
לג ח וּלְלֵוִ֣י: הלמ"ד הראשונה בשוא נח. בְּמַסָּ֔ה: הבי"ת בשוא לא בפתח
לג י מִזְבְּחֶֽךָ: הבי"ת בשווא נע ולא בקמץ או פתח
לג טו הַרְרֵי-קֶ֑דֶם: הרי"ש הראשונה בשוא נח
לג טז שֹׁכְנִ֖י: הטעם בנו"ן מלרע
לג יז הָדָ֣ר: הדלי"ת בקמץ. וְהֵ֖ם אַלְפֵ֥י מְנַשֶּֽׁה: תיבות אילו לרוב מופיעות בראש העמוד האחרון, היות והרבה קוראים יודעים אותם בעל פה ישנם רבים שאינם מקפידים לקוראם מתוך הקלף ואומרים אותם בעל פה
תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד
אליהו
 
הודעות: 313
הצטרף: 15 אפריל 2013, 11:55

Re: דקדוקי קריאה האזינו

הודעהעל ידי כוכב-דוד » 22 ספטמבר 2015, 00:26

להערה האחרונה:
אבל בחלוקה התימנית אינו כן.
ראה כאן בעמוד 225: https://commons.wikimedia.org/wiki/File ... -torah.pdf
בדרך כלל העמוד מתחיל בתחילת פסוק, ובכך בטל החשש שהקורא יקרא בעל פה.
הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם (תהלים כה, ה).
סמל אישי של המשתמש
כוכב-דוד
 
הודעות: 811
הצטרף: 07 אפריל 2013, 00:29
מיקום: ירושלים


חזור אל טעמי המקרא ודקדוקי קריאה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 2 אורחים

cron