דקדוקי קריאה חיי-שרה

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק ואף לא חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בעזרת חריטה על גבי הקלף). המסורת העברית העבירה בעל-פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט,ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה. [מתוך ויקיפדיה]

דקדוקי קריאה חיי-שרה

הודעהעל ידי אליהו » 01 נובמבר 2015, 23:16

דקדוקי קריאה בפרשה ובהפטרה ובראשון של תולדות
כג ד גֵּר-וְתוֹשָׁ֥ב אָנֹכִ֖י: טעם טפחא בתיבת אָנֹכִ֖י
כג ה לֵאמֹ֥ר לֽוֹ: הטעם במ"ם הוא לא נסוג
כג ט בְּתוֹכְכֶ֖ם: כ"ף ראשונה בשווא נע ולא בחטף
כג יב עַ֥ם הָאָֽרֶץ: המילה עַ֥ם במרכא ואינה מוקפת
כג יח לְמִקְנָ֖ה: הנו"ן קמוצה. בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר-עִירֽוֹ: טעם טפחא בתיבת בְּכֹ֖ל
כד ג בַּֽה֙': אין להשמיע את האל"ף של שם ה', יש לקרא כאילו כתוב בַּדוֹנָי
כד ו הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔: הטעם בשי"ן והמ"ם סגולה
כד ט וַיִּשָּׁ֣בַֽע ל֔וֹ: טעם נסוג אחור לשי"ן, עם זאת יש געיא בבי"ת למנוע הבלעת העי"ן הגרונית
כד יב עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם: טעם טפחא בתיבת עִ֖ם
כד כא מִשְׁתָּאֵ֖ה: האל"ף בצירי. לָדַ֗עַת: ברביע
כד כה גַּם-תֶּ֥בֶן גַּם-מִסְפּ֖וֹא רַ֣ב עִמָּ֑נוּ: תיבת רַ֣ב במונח
כד לג וַיּוּשַׂ֤ם: (לפי הקרי) השׂי"ן בפתח
כד מג וְאָמַרְתִּ֣י: במלרע
כד מז יָֽלְדָה-לּ֖וֹ: העמדה קלה ביו"ד מפני הגעיה והלמ"ד אחריה בשווא נע
כד ס וַיְבָרְכ֤וּ: הרי"ש בשווא נע ולא בחטף. וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ: טעם נסוג אחור ליו"ד. וְיִירַ֣שׁ: וא"ו החיבור מנוקדת בשווא נע, לשון עתיד
כד סז הָאֹ֙הֱלָה֙: ההטעמה באל"ף ולא בלמ"ד ; וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ: העמדה קלה ביו"ד למנוע הבלעת האל"ף החטופה. וַיִּנָּחֵ֥ם: במלרע, הקורא במלעיל משבש את משמעות הכתוב
כה ב וְאֶת-יָקְשָׁ֔ן: היו"ד בקמץ קטן
כה ג וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן: בזקף ולא ברביע
כה ד וַחֲנֹ֔ךְ: הוא"ו פתוחה
כה ח וַיֵּאָ֖סֶף: במלעיל וכן הדבר בכל המקרא כולו כאשר הכוונה לעניין מיתה
כה יא וַיְבָ֥רֶךְ: במלעיל וכן הדבר בכל המקרא כולו
כה יג וּמִבְשָֽׂם׃ שׂי"ן שמאלית

הפטרת חיי שרה מלכים א א א-לא:

ב וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ: טעם נסוג אחור ליו"ד. לַאדֹנִ֤י: האל"ף כלל אינה נשמעת
ז וַֽיַּעְזְר֔וּ: העי"ן בשווא נח. אֲדֹנִיָּֽה׃ הנו"ן בחירק חסר והיו"ד אחריה דגושה ובקמץ
יא וַאֲדֹנֵ֥ינוּ: האל"ף נשמעת בחטף פתח
יד וּמִלֵּאתִ֖י: מלרע הטעם בת"ו
כה יְחִ֖י הַמֶּ֥לֶךְ אֲדֹנִיָּֽהוּ׃ טעם טפחא בתיבת יְחִ֖י

ראשון של תולדות:

כה כא וַיֶּעְתַּ֨ר: העי"ן בשווא נח. וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙: הטעם בעי"ן
כה כב וַיִּתְרֹֽצְצ֤וּ: צד"י ראשונה בשווא נע ולא בחטף
כה כב וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת-הֽ': טעם טפחא בתיבת וַתֵּ֖לֶךְ
כה כג וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם: בשתי התיבות הלמ"ד בשווא נח ויש להקפיד על הפרדתן
כה ל הַלְעִיטֵ֤נִי: הלמ"ד בשווא נח
כה לב וְלָמָּה-זֶּ֥ה לִ֖י: טעם טפחא בתיבת לִ֖י בלבד, אין לצרף לה את המילה 'זה' כאילו כתוב: וְלָ֥מָּה זֶּה-לִ֖י
כה לג הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙: טעם נסוג אחור לשי"ן. וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ: הטעם לא נסוג
כה לד וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ: הראשון והשלישי במלעיל, השני והאחרון במלרע
כו ג וַאֲבָרְכֶ֑ךָּ: הרי"ש בשווא נע וכ"ף סופית דגושה,
כו ד וְהִתְבָּרְכ֣וּ: הרי"ש בשווא נע
כו ה מִצְוֹתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתוֹרֹתָֽי: רבים הקוראים המשתבשים בסיום הקריאה וקוראים כאילו טעם טפחא בתיבת 'חקותי'
תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד
אליהו
 
הודעות: 312
הצטרף: 15 אפריל 2013, 11:55

חזור אל טעמי המקרא ודקדוקי קריאה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 5 אורחים