דקדוקי קריאה וישלח

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק ואף לא חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בעזרת חריטה על גבי הקלף). המסורת העברית העבירה בעל-פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט,ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה. [מתוך ויקיפדיה]

דקדוקי קריאה וישלח

הודעהעל ידי אליהו » 22 נובמבר 2015, 00:14

דקדוקי מילים וחלקם בעלי שינויי משמעות בפרשת וישלח ובהפטרה, ובראשון של וישב
לב ה/יט לַֽאדֹנִ֖י: האל"ף נחה, קרא: לַדֹנִי וכן בפס' ו לַֽאדֹנִ֔י
לב ו צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה: טעם טפחא בתיבת צֹ֖אן. וָֽאֶשְׁלְחָה֙: הו"ו קמוצה
לב ח וַיֵּ֣צֶר: היו"ד בצירי
לב יא קָטֹ֜נְתִּי: הטעם בטי"ת הוא גרש (אזלא גרש) ולא רביע
לב טז וַעְיָרִם: העי"ן בשוא נח לא בחטף
לב יח יִֽפְגָֿשְׁךָ֞: היו"ד בגעיא (מתג) ועם זאת הפ"א בשוא נח והגימ"ל אחריה רפויה, לשיטתנו הגימל בקמץ רחב והשוא בשי"ן הוא נע . וּשְׁאֵֽלְךָ֙: השי"ן בשווא נח, געיה באל"ף והלמ"ד בשווא נע, יש לקרא: וּשְ-אֵֽ-לְךָ. אַ֙תָּה֙: פתח באלף, מלעיל. וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ׃ טעם טפחא בתיבת וּלְמִ֖י
לב כ בְּמֹצַאֲכֶ֖ם: הצד"י בפתח
לב כג בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא: תיבת ה֗וּא ללא ה"א הידיעה בניגוד לשתי קודמיה, יש להפריד בין התיבות שלא יישמע 'ההוא', שאז היא כן מיודעת. וַיַּעֲבֹ֔ר: בזקף קטון
לב כז אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔: געיה בשי"ן!
לב ל וַיְבָ֥רֶךְ: מלעיל, וכן כל 'ויברך' שבמקרא
לב לא פְּנִיאֵ֑ל: לעומתו, לב לב פְּנוּאֵ֑ל
לב לג הַיָּרֵ֔ךְ: היו"ד בקמץ ובמלרע. בְּכַף-יֶ֣רֶךְ: היו"ד בסגול ובמלעיל
לג א וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת: טעם טפחא בתיבת וְעַ֖ל
לג ג וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם: טעם טפחא בתיבת וְה֖וּא
לג ד וַיָּ֨רָץ: הרי"ש בקמץ (חטוף) קטן
לג י אַל-נָא֙ אִם-נָ֨א: נָא֙ הראשון מוטעם בפשטא טעם מפסיק וכן צריך להישמע. נָ֨א השני בטעם אזלא-קדמא טעם מחבר
לג יג וָמֵ֖תוּ: הוא"ו בקמץ
לג יד אֶֽתְנָהֲלָ֣ה: הנו"ן בקמץ
לג יט נָֽטָה-שָׁם֙: געיה בנו"ן. קְשִׂיטָֽה׃ שׂי"ן שמאלית
לד א יָלְדָ֖ה: הלמ"ד בשווא נע
לד ב וַיְעַנֶּֽהָ: היו"ד בשווא נח
לד ז וּבְנֵ֨י יַעֲקֹ֝ב: בקדמא ואזלא ולא במונח רביע . כְּשָׁמְעָ֔ם: השי"ן בקמץ קטן. כִּֽי-נְבָלָ֞ה: המילה כִּֽי מוקפת ואינה במונח
לד יא וַאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ: תיבת וַאֲשֶׁ֥ר במרכא ולא דרגא
לד כא וְיֵשְׁב֤וּ וְיִסְחֲר֣וּ: וא"ו החיבור בשווא נע, לשון עתיד. נִקַּֽח-לָ֣נוּ: הגעיה בקו"ף ולא בנו"ן
לד כט שָׁב֖וּ: הטעם בבי"ת מלרע
לד לא הַכְזוֹנָ֕ה: הכ"ף רפויה ובשוא נח
לה א בְּבָ֨רְחֲךָ֔: הבית בקמץ חטוף (קטן) והרי"ש בשוא נח
לה ה וַיִּסָּ֑עוּ: אתנח בראש פסוק, על הקורא לקרוא את האתנח ללא הכנה של מרכא טפחא (מאריך טרחא)
לה ב בְּתֹכְכֶ֔ם: כ"ף ראשונה בשווא נע ולא בחטף
לה ג וְאֶעֱשֶׂה-שָּׁ֣ם: העמדה קלה באל"ף למנוע הבלעת העי"ן החטופה
לה ו ה֖וּא וְכָל-הָעָ֥ם אֲשֶׁר-עִמּֽוֹ: טעם טפחא בתיבת ה֖וּא
לה יז אַל-תִּ֣ירְאִ֔י: הטעמה משנית בתי"ו והרי"ש אחריה בשווא נע (לשון יִרְאָה ולא ראייה)
לה יח קָֽרָא-ל֥וֹ: געיה בקו"ף
לה כ קְבֻֽרַת-רָחֵ֖ל: געיה בבי"ת
לה כב וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת-בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל: יש לקרא: וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֗ן וַיִּשְׁכַּב֙ אֶת-בִּלְהָה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל
לה כג וִֽיהוּדָ֔ה: הוא"ו בחירק מלא ואין להשמיע שווא נע ביו"ד
לה כט וַיֵּאָ֣סֶף: במלעיל וכן הדבר בכל המקרא כולו (במובן מיתה)
לו ג בָּֽשְׂמַת: הקמץ בבי"ת הוא רחב, והשוא בשי"ן נע, כן הדבר גם בהמשך הפרק
לו כה-כו דִּשֹׁ֑ן- דִישָׁ֑ן: כאשר הדל"ת בחיריק חסר, השי"ן בחולם וכאשר הדל"ת בחיריק מלא, השי"ן בקמץ
לו לא מְלָךְ-מֶ֖לֶךְ: למ"ד ראשונה בקמץ קטן
לו לג מִבָּצְרָֽה: הבי"ת בקמץ קטן
לו לו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה: בשתי התיבות השׂי"ן שמאלית

הפטרה עובדיה א א-כא:

ג הִשִּׁיאֶךָ: בשי"ן ימנית
ה אִם-שׁ֣וֹדְדֵי לַ֔יְלָה: טעם נסוג אחור לשי"ן, הדלי"ת אחריה בשוא נע . הֲל֖וֹא יַשְׁאִ֥ירוּ עֹלֵלֽוֹת: טעם טפחא בתיבת הֲל֖וֹא
ט יִכָּֽרֶת-אִ֛ישׁ: געיה בכ"ף
י וְנִכְרַ֖תָּ: מלעיל
יא עֲמָֽדְךָ֣: המ"ם בגעיא ובקמץ רחב, הדל"ת בשוא נע
יב וְאַל-תֵּ֤רֶא: במלעיל. נָכְר֔וֹ: הנו"ן בקמץ קטן
טו יֵעָ֣שֶׂה לָּ֔ךְ: טעם נסוג אחור לעי"ן
טז וְלָע֔וּ: הטעם בעי"ן מלרע.
יז וְהָ֣יָה קֹ֑דֶשׁ: טעם נסוג אחור לה"א הראשונה
כ צָ֣רְפַ֔ת: הצד"י בקמץ רחב, הקריאה צוֹרפת מוטעית, הרי"ש בשוא נע. יִרְשׁ֕וּ: היו"ד בגעיא-מתג ובחירק מלא והרי"ש בשוא נע

ראשון של וישב:

לז ג כִּֽי-בֶן-זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ: יש להקפיד על מקום הטפחא בתיבה ה֖וּא . וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ: הטעם נסוג לעי"ן, מלעיל
לז ז מְאַלְּמִ֤ים: למ"ד דגושה ובשווא נע
תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד
אליהו
 
הודעות: 313
הצטרף: 15 אפריל 2013, 11:55

חזור אל טעמי המקרא ודקדוקי קריאה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 4 אורחים

cron