דקדוקי קריאה שמיני והפטרת פרה

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק ואף לא חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בעזרת חריטה על גבי הקלף). המסורת העברית העבירה בעל-פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט,ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה. [מתוך ויקיפדיה]

דקדוקי קריאה שמיני והפטרת פרה

הודעהעל ידי אליהו » 26 מרץ 2016, 23:07

דקדוקי קריאה והדרכה לקורא בפרשת שמיני ובהפטרת פרה ובראשון של תזריע

ט ד נִרְאָ֥ה: האל"ף בקמץ
ט ו וְיֵרָ֥א: הוא"ו בשווא נע ולא בפתח
ט טו וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ: הטי"ת בשוא נע בגלל הדגש. אין לקרוא וַיְחַטֵּהוּ
ט כ וְהַֽמְכַסֶּה֙: המ"ם בשוא נע
ט כד וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙: טעם נסוג אחור לתי"ו וכן הוא בהמשך בפרק י ב וַתֹּ֙אכַל֙ הטעם בתי"ו מלעיל, כן הוא בהמשך בפרק י ב
י א וַיַּקְרִ֝יבוּ: עפ"י רוב, מוטעם בגרש . לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם: הלמ"ד במרכא כפולה
י ד קִ֠רְב֞וּ: שני טעמים באותה תיבה, יש לקרוא קודם את הגרשיים ולאחר מכן את התלישא
י ו רָֽאשֵׁיכֶ֥ם: הרי"ש בקמץ גדול. אַל-תִּפְרָ֣עוּ׀: במונח לגרמיה . אֲשֶׁ֖ר שָׂרַ֥ף הֽ': כך היא ההטעמה ולא כקורן ואחרים אשר הטעימו מרכא-טפחא
י י וּֽלֲהַבְדִּ֔יל: הלמ"ד בשווא נע, בכ"י לנינגרד הלמ"ד הראשונה בחטף פתח להורות על הנעת השווא ולא על קריאת החטף עצמו
י יג חָקְךָ֤ וְחָק-בָּנֶ֙יךָ֙: החי"ת בשני המקרים בקמץ קטן, כן הדבר בפסוק הבא. כִּי-כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי:הצד"י בקבוץ, בפסוק יח הצד"י בחירק
י יט וְאָכַ֤לְתִּי: במלעיל. הַיִּיטַ֖ב בְּעֵינֵ֥י הֽ': הה"א בפתח והיו"ד דגושה
יא ז וְשֹׁסַ֥ע שֶׁ֙סַע֙: תיבה ראשונה במלרע, אין טעם נסוג אחור. וְה֖וּא גֵּרָ֣ה לֹֽא-יִגָּ֑ר: טעם טפחא בתיבת וְה֖וּא
יא ט בַּיַּמִּ֛ים: היו"ד בקמץ ודגש חזק במ"ם הראשונה, רבים של 'ים' להבדיל מרבים של 'יום', כן הדבר בפסוק י
יא יג הָעָזְנִיָּֽה: העי"ן בקמץ קטן
יא יח וְאֶת-הָרָחָֽם: במלרע
יא כב וְאֶת-הַסָּלְעָ֖ם: הסמ"ך בקמץ קטן
יא לב וְכֹ֣ל אֲשֶׁר-יִפֹּל-עָלָיו֩ : כך היא ההטעמה ולא כקורן אשר הטעים מונח בתיבת יִפֹּל
יא לה יֻתָּ֖ץ: קמץ בטיפחא
יא לו מַעְיָ֥ן: העי"ן בשווא נח
יא מג תִֽטַּמְּאוּ֙: התי"ו בחירק ולא בשווא, משקל סביל (התפעל)

הפטרת שבת פרה יחזקאל לו טז:

יז וּבַעֲלִֽילוֹתָ֑ם: העמדות קלות בבי"ת ובלמ"ד הראשונה, יש לקרא 'וב-עלי-לותם'
יט שְׁפַטְתִּֽים׃ הטי"ת בשווא נח
כא בֶּאֱמֹ֤ר: העמדה קלה בבי"ת
כג בְּהִקָּדְשִׁ֥י: הקו"ף בקמץ גדול ובדל"ת שווא נע. לְעֵינֵיהֶֽם׃ כן צריך להיות, עדיין אפשר למצוא חומשים משובשים שכתוב בהם לעיניכֶם.
כה וּמִכָּל-גִּלּ֥וּלֵיכֶ֖ם: מרכא, כהטעמה משנית, תחת הלמ"ד הראשונה
כו וְר֥וּחַ חֲדָשָׁ֖ה: יש להקפיד על הפרדת התיבות (בין חי"ת לחי"ת)
כח וִהְיִ֤יתֶם: טעם נסוג אחור ליו"ד
לא וּמַעַלְלֵיכֶ֖ם: על אף הקושי, הלמ"ד הראשונה בשווא נח. וּנְקֹֽטֹתֶם֙: געיה בקו"ף
לג הֶחֳרָבֽוֹת׃ ה"א בסגול והחי"ת בחטף קמץ
לד הַנְּשַׁמָּ֖ה: המ"ם בדגש חזק, מלשון שממה וכן הדבר בהמשך הפרק
לה וְהַֽנֲשַׁמּ֥וֹת: בתוכנת הכתר הנו"ן בחטף פתח, יש לקרוא שווא נע ובכל מקרה, הנו"ן איננה דגושה
לז אִדָּרֵ֥שׁ: האל"ף בחירק


ראשון של תזריע:

יב ב וְיָלְדָ֖ה: אי הקפדה על השווא נע בלמ"ד משבשת את המשמעות. וְטָֽמְאָה֙: המ"ם בשוא נע, והאל"ף צריכה להשמע. לא לקרוא וְטָמָה. וכן בפסוק ה
יב ד בִּדְמֵ֣י טָהֳרָ֑הֿ: אין מפיק בה"א. יְמֵ֥י טָהֳרָֽהּ: הה"א מופקת
יב ה עַל-דְּמֵ֥י טָהֳרָֽהֿ: אין מפיק בה"א
יב ו וּבִמְלֹ֣את: הלמ"ד בחולם והאל"ף אינה מונעת. יְמֵ֣י טָהֳרָ֗הּ: הה"א מופקת
יג ג ה֑וּא: יש לשים לב בכל הפרשה מתי מנוקד הוּא ומתי מנוקד הִוא
יג ד וּשְׂעָרָ֖הֿ: אין מפיק בה"א
יג ה לֹא-פָשָׂ֥ה: שׂי"ן שמאלית
תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד
אליהו
 
הודעות: 313
הצטרף: 15 אפריל 2013, 11:55

Re: דקדוקי קריאה שמיני והפטרת פרה

הודעהעל ידי pesach » 02 אפריל 2016, 21:13

שמתי לב בפרשה השבת לדבר מעניין:
פעמיים מופיע 'אל' לפני שם המתחיל גם הוא ב'אל': אל אלעזר, ואל אלצפן, ובשתיהם מילת 'אל' אינה מוקפת כדרכה.
עלה בדעתי שזה משום שלא נוח לקרוא ברהיטה 'אל-אל'. ומצאתי שגם בבמדבר כו, א 'ואל אלעזר' אינו מוקף.
אמנם בריש פרשת חוקת 'ונתתם אותה אל-אלעזר' מוקף, וכן במוצ"ש, לאחר חיפוש בתוכנת הכתר מצאתי שיש יותר 'אל-אלעזר' מוקף מאשר לא מוקף.
ומכל מקום, חיפוש של תיבות 'אל' מוטעמות בטעם מחבר [יש גם טעמים מפסיקים, אבל שם הסיבה בד"כ היא בגלל צורך ספציפי, כגון טיפחא שאין לה מקום אחר, וכיוצא] מראה כי באמת כמעט כל המקרים ש'אל' נמלטה מן ההקפה קורות בתיבה שמתחילה בא' או באות גרונית אחרת. למעט מקרים שבאה אחריה עוד תיבה קטנה, כגון 'כל' שאז היא אינה מוקפת משום שהתיבה אחריה כבר מוקפת.
הנה התוצאות מתכנת 'הכתר':
1. ספר בראשית פרק כ פסוק יג:
וַיְהִ֞י כַּאֲשֶׁ֧ר הִתְע֣וּ אֹתִ֗י אֱלֹהִים֘ מִבֵּ֣ית אָבִי֒ וָאֹמַ֣ר לָ֔הּ זֶ֣ה חַסְדֵּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִׂ֖י עִמָּדִ֑י אֶ֤ל כָּל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר נָב֣וֹא שָׁ֔מָּה אִמְרִי־לִ֖י אָחִ֥י הֽוּא:
2. ספר שמות פרק לב פסוק לד:
וְעַתָּ֞ה לֵ֣ךְ׀ נְחֵ֣ה אֶת־הָעָ֗ם אֶ֤ל אֲשֶׁר־דִּבַּ֙רְתִּי֙ לָ֔ךְ הִנֵּ֥ה מַלְאָכִ֖י יֵלֵ֣ךְ לְפָנֶ֑יךָ וּבְי֣וֹם פָּקְדִ֔י וּפָקַדְתִּ֥י עֲלֵהֶ֖ם חַטָּאתָֽם:
3. ספר ויקרא פרק י פסוק ד:
וַיִּקְרָ֣א מֹשֶׁ֗ה אֶל־מִֽישָׁאֵל֙ וְאֶ֣ל אֶלְצָפָ֔ן בְּנֵ֥י עֻזִּיאֵ֖ל דֹּ֣ד אַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם קִ֠רְב֞וּ שְׂא֤וּ אֶת־אֲחֵיכֶם֙ מֵאֵ֣ת פְּנֵי־הַקֹּ֔דֶשׁ אֶל־מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה:
4. ספר ויקרא פרק י פסוק יב:
וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר ׀ בָּנָיו֘ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מֵאִשֵּׁ֣י ה֔' וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָדָשִׁ֖ים הִֽוא:
5. ספר במדבר פרק כו פסוק א:
וַיְהִ֖י אַחֲרֵ֣י הַמַּגֵּפָ֑ה פ וַיֹּ֤אמֶר ה֙' אֶל־מֹשֶׁ֔ה וְאֶ֧ל אֶלְעָזָ֛ר בֶּן־אַהֲרֹ֥ן הַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹֽר:
6. ספר דברים פרק כז פסוק ט:
וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת ׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַה֖' אֱלֹהֶֽיךָ:
7. ספר שמואל ב פרק כ פסוק כג:
וְיוֹאָ֕ב אֶ֥ל כָּל־הַצָּבָ֖א יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנָיָה֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע עַל־הַכְּרֵיִ֖ הַכְּרֵתִ֖י וְעַל־הַפְּלֵתִֽי:
8. ספר ירמיהו פרק כה פסוק ל:
וְאַתָּה֙ תִּנָּבֵ֣א אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם ה֞' מִמָּר֤וֹם יִשְׁאָג֙ וּמִמְּע֤וֹן קָדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ הֵידָד֙ כְּדֹרְכִ֣ים יַעֲנֶ֔ה אֶ֥ל כָּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ:
9. ספר ירמיהו פרק כט פסוק כה:
כֹּֽה־אָמַ֞ר ה֧' צְבָא֛וֹת אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר יַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אַתָּה֩ שָׁלַ֨חְתָּ בְשִׁמְכָ֜ה סְפָרִ֗ים אֶל־כָּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בִּירוּשָׁלִַ֔ם וְאֶל־צְפַנְיָ֤ה בֶן־מַֽעֲשֵׂיָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְאֶ֥ל כָּל־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹֽר:
10. ספר ירמיהו פרק לה פסוק יז:
לָ֠כֵן כֹּה־אָמַ֨ר ה֜' אֱלֹהֵ֤י צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֧י מֵבִ֣יא אֶל־יְהוּדָ֗ה וְאֶ֤ל כָּל־יֽוֹשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם אֵ֚ת כָּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עֲלֵיהֶ֑ם יַ֣עַן דִּבַּ֤רְתִּי אֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ וָאֶקְרָ֥א לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָנֽוּ:
11. ספר יחזקאל פרק א פסוק יב:
וְאִ֛ישׁ אֶל־עֵ֥בֶר פָּנָ֖יו יֵלֵ֑כוּ אֶ֣ל אֲשֶׁר֩ יִֽהְיֶה־שָּׁ֨מָּה הָר֤וּחַ לָלֶ֙כֶת֙ יֵלֵ֔כוּ לֹ֥א יִסַּ֖בּוּ בְּלֶכְתָּֽן:
12. ספר יחזקאל פרק ז פסוק יח:
וְחָגְר֣וּ שַׂקִּ֔ים וְכִסְּתָ֥ה אוֹתָ֖ם פַּלָּצ֑וּת וְאֶ֤ל כָּל־פָּנִים֙ בּוּשָׁ֔ה וּבְכָל־רָאשֵׁיהֶ֖ם קָרְחָֽה:
13. ספר יחזקאל פרק מז פסוק ט:
וְהָיָ֣ה כָל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֣ה ׀ אֲֽשֶׁר־יִשְׁרֹ֡ץ אֶ֣ל כָּל־אֲשֶׁר֩ יָב֨וֹא שָׁ֤ם נַחֲלַ֙יִם֙ יִֽחְיֶ֔ה וְהָיָ֥ה הַדָּגָ֖ה רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד כִּי֩ בָ֨אוּ שָׁ֜מָּה הַמַּ֣יִם הָאֵ֗לֶּה וְיֵרָֽפְאוּ֙ וָחָ֔י כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יָ֥בוֹא שָׁ֖מָּה הַנָּֽחַל:
14. ספר תהלים פרק לג פסוק יד:
מִֽמְּכוֹן־שִׁבְתּ֥וֹ הִשְׁגִּ֑יחַ אֶ֖ל כָּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָֽרֶץ:
15. ספר תהלים פרק פד פסוק ג:
נִכְסְפָ֬ה וְגַם־כָּלְתָ֨ה׀ נַפְשִׁי֮ לְחַצְר֪וֹת ה֥' לִבִּ֥י וּבְשָׂרִ֑י יְ֝רַנְּנ֗וּ אֶ֣ל אֵֽל־חָֽי:
16. ספר איוב פרק טז פסוק יא:
יַסְגִּירֵ֣נִי אֵ֭ל אֶ֣ל עֲוִ֑יל וְעַל־יְדֵ֖י רְשָׁעִ֣ים יִרְטֵֽנִי:
17. ספר קהלת פרק ט פסוק ד:
כִּי־מִי֙ אֲשֶׁ֣ר יְבַּחֻ֔ר יְחֻבַּ֔ר אֶ֥ל כָּל־הַחַיִּ֖ים יֵ֣שׁ בִּטָּח֑וֹן כִּֽי־לְכֶ֤לֶב חַי֙ ה֣וּא ט֔וֹב מִן־הָאַרְיֵ֖ה הַמֵּֽת:
18. ספר אסתר פרק ג פסוק יב:
וַיִּקָּרְאוּ֩ סֹפְרֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ בַּחֹ֣דֶשׁ הָרִאשׁ֗וֹן בִּשְׁלוֹשָׁ֨ה עָשָׂ֣ר יוֹם֘ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכָל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה הָמָ֡ן אֶ֣ל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵֽי־הַ֠מֶּלֶךְ וְֽאֶל־הַפַּח֞וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֗ה וְאֶל־שָׂ֤רֵי עַם֙ וָעָ֔ם מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשׁוֹנ֑וֹ בְּשֵׁ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ נִכְתָּ֔ב וְנֶחְתָּ֖ם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּֽלֶךְ:
19. ספר אסתר פרק ח פסוק ט:
וַיִּקָּרְא֣וּ סֹפְרֵֽי־הַמֶּ֣לֶךְ בָּֽעֵת־הַ֠הִיא בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁלִישִׁ֜י הוּא־חֹ֣דֶשׁ סִיוָ֗ן בִּשְׁלוֹשָׁ֣ה וְעֶשְׂרִים֘ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכָל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מָרְדֳּכַ֣י אֶל־הַיְּהוּדִ֡ים וְאֶ֣ל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִֽים־וְהַפַּחוֹת֩ וְשָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֗וּשׁ שֶׁ֣בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשֹׁנ֑וֹ וְאֶ֨ל־הַיְּהוּדִ֔ים כִּכְתָבָ֖ם וְכִלְשׁוֹנָֽם:
pesach
 
הודעות: 34
הצטרף: 15 אפריל 2013, 08:31

Re: דקדוקי קריאה שמיני והפטרת פרה

הודעהעל ידי ELIHU » 02 אפריל 2016, 22:04

קודם, פסח, יישר כוחך: רעיון מענין. נראה כי היה צורך למנוע בליעת התיבה 'אל' בחלק מן הפסוקים.

ולענין אחר, שהוא בעצם שני דברים:

א' אשר לא צוה = אשר צוה לא לעשות.
כבר כתבו על כך בעבר, והנה ראיתי את המקור אצל ר' יוסף בכור-שור. ראו בפסוק שם.

ב' אחרי שאנחנו מכירים את ההתפתלות של כל המפרשים בענין הנ"ל, יש גם לא מעט
התפתלות על שריפת החטאת במקום אכילתו. אז, אחרי שפתחתם את בכורשור, הביטו גם
בדרך המקורית שהוא מסביר את דברי אהרן למה לא אכלו את החטאת. בעוונותיי, ראיתי זאת רק היום.
סמל אישי של המשתמש
ELIHU
 
הודעות: 221
הצטרף: 15 אפריל 2013, 10:53
מיקום: סעד


חזור אל טעמי המקרא ודקדוקי קריאה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 3 אורחים

cron