דקדוקי קריאה צו עו

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק ואף לא חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בעזרת חריטה על גבי הקלף). המסורת העברית העבירה בעל-פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט,ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה. [מתוך ויקיפדיה]

דקדוקי קריאה צו עו

הודעהעל ידי אליהו » 11 אפריל 2016, 22:17

דקדוקי קריאה והדרכה לקורא בפרשת צו ובהפטרה ובראשון של שמיני
ו ב מוֹקְדָ֨הֿ: אין מפיק בה"א. תּ֥וּקַד בּֽוֹ: הטעם נסוג לת"ו
ו ג וּמִֽכְנְסֵי-בַד֘: העמדה קלה במ"ם
ו ה תּֽוּקַד-בּוֹ֙: העמדה קלה בתי"ו
ו ח וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֗חַ: בשאר מקומות וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה
ו יא יֹֽאכְלֶ֔נָּה: הכ"ף בשווא נע ולא בחטף כפי שמופיע בחלק מהספרים
ו יד עַֽל-מַחֲבַ֗ת: החי"ת בחטף ולא בשווא נח. בַּשֶּׁ֛מֶן תֵּעָשֶׂ֖ה מֻרְבֶּ֣כֶת תְּבִיאֶ֑נָּה: טעם טפחא בתיבתתֵּעָשֶׂ֖ה, המפסיק בטעות בתיבת מֻרְבֶּ֣כֶת משבש את משמעות הפסוק
ו טו תָּקְטָֽר: התי"ו בקמץ קטן
ו יט הַֽמְחַטֵּ֥א יֹאכְלֶ֑נָּה: געיה בה"א והמ"ם אחריה בשווא נע, אין לקרא חטף פתח במ"ם ובכ"ף בהתאמה, אלא שווא נע וכן הוא בהמשך ז ג הַֽמְכַסֶּ֥ה ועוד
ו כ יִזֶּ֤ה מִדָּמָהּ֙ עַל-הַבֶּ֔גֶד אֲשֶׁר֙ יִזֶּ֣ה: בשתי הפעמים היו"ד בחירק והקורא בפתח משנה משמעות
ז ח אֶת-עֹ֣לַת אִ֑ישׁ: טעם נסוג אחור לעי"ן
ז ט תֵּֽאָפֶה֙: העמדה קלה בתי"ו להדגשת הצירי שלא יישמע משקל פעיל. ומטעם זה להיזהר לא להבליע את הקמץ באל"ף
ז יח לֹ֧א יֵחָשֵׁ֛ב ל֖וֹ פִּגּ֣וּל יִֽהְיֶ֑ה: יש להחיש את קריאת תיבת ל֖וֹ להסמיכה לתיבה שלפניה שיישמע: לא יחשב לו, פגול יהיה ולא: לא יחשב, לו פגול יהיה
ז כג שׁ֥וֹר וְכֶ֛שֶׂב וָעֵ֖ז: וא"ו בקמץ רק לפני התיבה השלישית ולא בתיבה השנייה
ז לו מָשְׁח֣וֹ: המ"ם בקמץ קטן
ח ז וַיֶּאְפֹּ֥ד: האלף בשווא נח ויש לעצור מעט בקריאת המילה הבאה
ח לג מְלֹ֔את: האלף אינה נקראת, כאילו כתוב 'מְלֹת'

הפטרת צו ירמיה ז כא – ח ג , ט כב-כג:

ז כב הוֹצִיאִ֥י: הטעם באל"ף מלרע הקורא מלעיל עובר לציווי של נקבה.
ז כג תִּֽהְיוּ-לִ֣י: געיה בתי"ו
ז כט גָּזִּ֤י: הגימ"ל בקמץ חטוף ובמלרע
ז ל אֲשֶׁר-נִקְרָֽא-שְׁמִ֥י עָלָ֖יו: טעם מרכא במילה שְׁמִ֥י, יש לשים לב לקושי המתעורר בקריאת תיבה כה ארוכה
ט כג עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד: טעם נסוג אחור לעי"ן

ראשון של שמיני:

ט ד נִרְאָ֥ה: האל"ף בקמץ
ט ו וְיֵרָ֥א: הוא"ו בשווא נע ולא בפתח
ט טו וַֽיְחַטְּאֵ֖הוּ: הטי"ת בשוא נע בגלל הדגש. לא ויחַטֵהוּ
תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד
אליהו
 
הודעות: 313
הצטרף: 15 אפריל 2013, 11:55

חזור אל טעמי המקרא ודקדוקי קריאה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 2 אורחים

cron