כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק ואף לא חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בעזרת חריטה על גבי הקלף). המסורת העברית העבירה בעל-פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט,ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה. [מתוך ויקיפדיה]

כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם

הודעהעל ידי חיימקה » 16 נובמבר 2016, 02:29

לכאורה היה צ"ל "לך ולזרעך אתננה עד עולם", או שהאתנחתא תהיה ב'ולזרעך'.
חיימקה
 
הודעות: 19
הצטרף: 30 יולי 2013, 15:19

Re: כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם

הודעהעל ידי שחל » 16 נובמבר 2016, 04:36

איך שייך לומר "לך אתננה עד עולם"?
שחל
 
הודעות: 107
הצטרף: 17 אפריל 2013, 22:24

Re: כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם

הודעהעל ידי ELIHU » 16 נובמבר 2016, 12:48

הקטע 'ולזרעך עד עולם' הוא תוספת מסוג שדי נפוצה בתורה: יש משפט 'מוגבל' לאדם אחד,
והתוספת כוללת אנשים אחרים.
אנחנו רואים זאת אפילו בפסוק כמו ויאמר משה ואהרן.
כאן השימוש בלשון יחיד והטעם המפסיק בתיבה 'משה' מדגים את התופעה:
כלומר יש משפט עיקרי, ואחריו תוספת לכלול את אהרן.
ככל הנראה [לא הייתי שם, אינני זוכר בדיוק מה שקרה] משה הוא המדבר,
בניגוד לגמגום שהיה לו לכאורה, ואהרן עמד על ידו לגבוי.
סמל אישי של המשתמש
ELIHU
 
הודעות: 191
הצטרף: 15 אפריל 2013, 10:53
מיקום: סעד


חזור אל טעמי המקרא ודקדוקי קריאה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד

cron
האתר נבנה ע"י WP-Killer בניית אתרי וורדפרס וניהול תוכן