ובזקנינו בפרשת בוא - מתוך היבטים לשוניים בוא עז

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק ואף לא חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בעזרת חריטה על גבי הקלף). המסורת העברית העבירה בעל-פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט,ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה. [מתוך ויקיפדיה]

ובזקנינו בפרשת בוא - מתוך היבטים לשוניים בוא עז

הודעהעל ידי אליהו » 31 ינואר 2017, 23:45

בתחילת הפרשה משה אומר לפרעה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ
בדפוס ונציה אין יו"ד אחרי הנו"ן במלה ובזקנינו.
ר"מ ברויאר מעיר על זה שמהדיר ונציה טעה בהבנת המסורה שלו.
אני מנסה להסביר את דבריו
המסורה הקטנה של ונציה מציינת כאן ל חסר, כלומר: מלה זו אינו מופיעה עוד בכתיב חסר.
מה צפוי חסר ומלא במלה זְקֵנֵינוּ? הכתיב ה'תקני' של המלה 'זָקֵן' ביחיד הוא זקן בלי יו"ד. גם בהטיות של ריבוי עם כינויי גוף כמו זְקֵנָיו זְקֵנִים וכד' אין סיבה להוסיף יו"ד.
כאשר מוסיפים כינוי גוף '-נוּ' להראות על 'שלנו' יש לחלק בין יחיד לרבים. דְּבָרֵנוּ – הדבר שלנו; דְּבָרֵינוּ – הדברים שלנו.
אם כן, זְקֵנֵנוּ – הזקֵן שלנו; זְקֵנֵינוּ – הזקֵנים שלנו. לפי זה הכתיב הצפוי כאן בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ.
לפי זה הערת המסורה כאן מיותרת לחלוטין אם הכתיב הוא וּבִזְקֵנֵינוּ. לכן הבין מהדיר ונציה שכוונת המסורה להשמיט את יו"ד הרבים ולגרוס ובזקננו.
מה שלא עלה על דעת בן-חיים מהדיר ונציה הוא שיש מקום אחר בספר יהושוע ט יא במעשה הגבעונים: וַיֹּאמְר֣וּ אֵלֵ֡ינוּ זְֽקֵינֵינוּ֩ וְכָל־יֹשְׁבֵ֨י אַרְצֵ֜נוּ לֵאמֹ֗ר קְח֨וּ בְיֶדְכֶ֤ם צֵידָה֙ לַדֶּ֔רֶךְ וּלְכ֖וּ לִקְרָאתָ֑ם. ושם יש יו"ד גם אחרי הקו"ף. שם גם ונציה גורס את הכתיב החריג
והמסורה שם מציינת מל֗ כלומר כתיב מלא.
מנחת שי: וּבִזְקֵנֵינוּ: מל' יו"ד אחר הנו"ן בכל ספרי' מדוייקי', ולא כמאירי שנסתפק בו, ולא כמ"ש בתיקון ס"ת ישן, ובזקנינו, במפתח ובזקננו. ולא כמנחת כהן שכתב בנערנו ובזקננו חסרי יו"ד, שגם מלת בנערינו מל' יו"ד בכל הספרי'. וכ"כ הרמ"ה ז"ל, ויאמר משה בִנְעָרֵינוּ מל' יו"ד כתי', וּבִזְקֵנֵינוּ נלך מל' יו"ד בין תרין נו"נין כתי' בנוסחי דיקי, ואית דמסרין עלי' לית כות' וחסר ומסתברא דטעותא הוא, עכ"ל. [ובזקנינו].
למבואר כאן יתכן לפרש כן גם את המסורה המובאת בלשון הרמ"ה המובא במנחת-שי.
'לית כות' וחסר' מלה זו עם אותיות השימוש וי"ו ובי"ת אינה מופיעה עוד במקרא; כאן בניגוד למקום השני 'חסר' כלומר אין יו"ד אחרי הקו"ף.
תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד
אליהו
 
הודעות: 300
הצטרף: 15 אפריל 2013, 11:55

חזור אל טעמי המקרא ודקדוקי קריאה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 2 אורחים

האתר נבנה ע"י WP-Killer בניית אתרי וורדפרס וניהול תוכן