ה-י-ה-ו-ה - הקריאה הנכונה: כמה תשובות

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק ואף לא חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בעזרת חריטה על גבי הקלף). המסורת העברית העבירה בעל-פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט,ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה. [מתוך ויקיפדיה]

ה-י-ה-ו-ה - הקריאה הנכונה: כמה תשובות

הודעהעל ידי ELIHU » 01 אוגוסט 2017, 21:44

בהפטרת ט' באב:
בפסוק יט יש שם הויה, שאמנם נאמר בו "משה מוציא", אבל בניקוד של השם, י' איננה מנוקדת, כלומר אין הכלל תופש, כי הרי כל ההבדל [בין "מוציא" ובין "מכניס"] בדפוסים הוא ניקוד י' של שם.
מה דעתכם?
אליהוא

טעמי תורה:
אכן יש כאן יוצא מן הכלל שהאל"ף אינה נשמעת אחר ה"א, כמו שכתבו רד"ק ומנחת שי, וכמו שיש ז' יוצאים מן הכלל בהם האל"ף של אדנות נשמעת אחר אותיות כל"ב.
ובאמת הה"א שהיא מהאותיות שאחריהם נשמעת האל"ף של שם ה', אינה נכונה אלא לענין שם אלוקות, שבדרך כלל שם זה מופיע אחר ה"א, ובו האל"ף נשמעת, וזה משום שהאל"ף של אלוקות בצירי ושל אדנות בח"פ, ולכן הצירי ששונה מהיגוי הקמץ או הפתח שבה"א, נשמע, משא"כ הח"פ שנעלם אחר פתח כיון שדומה לו בהגייה.

פסח:
האם יש עוד מקרה שהאל"ף נשמעת אחרי ה' התמיהה? הרי הרעיון של וכלב מכניס הוא בגלל שהן נקודות שוא, וממילא ה' התמיהה דינה להיות כמו וכל"ב [אלא שלפעמים היא הופכת לפתח אם באה אחריה אות שואית, אבל מי אמר שגם אם בא אחריה חטף?

טעמי:
ה"א התמה לפני שווא מנוקד בפתח, וזה כמובן כולל גם חטף שהוא שווא נע במהותו.

פסח:
ברור, אבל הכלל של האלמות האל"ף בשמות אדנות ואלוקות, מי אמר שאינו תקף גם כשמדובר בה' התימה, כמו שהוא פועל באותיות וכלב? יש דוגמאות נוספות של ה' התימה לפני שמות אדנות ואלוקות?

טעמי:
הכלל של מש"ה מוציא וכל"ב מכניס יש בו גם היגיון ושיטה, וכך נראה לי ההיגיון שמאחורי הכלל:
כאשר ניקוד אות השימוש דומה לניקוד האל"ף (באדני, ואדני, כאדני, לאדני, באלהים, ואלהים, כאלהים, לאלהים), האל"ף נעלמת משום שאז הניקוד הדומה מבליע את החטף בניקוד אות השימוש.
כאשר אין ניקוד אות השימוש דומה לניקוד האל"ף (מאדני, שאדני, האלהים), האל"ף נשמעת.
ממילא יוצא שה"א התמה הבאה לפני שם אדנות שונה מה"א הידיעה הבאה לפני שם אלוקות, משום שבה"א הידיעה לפני שם אלוקות האל"ף נשמעת משום שאין ניקודם דומה (האלהים), אך ה"א התמה לפני שם אדנות אין ניקודה שונה מניקוד האל"ף, ולכן האל"ף אינה נשמעת (וכיון שדוגמה כזו מצויה רק פעם אחת במקרא - האדני אין בציון - לכן נאמר בכלל 'מש"ה מוציא' למרות שיש יוצא מן הכלל אחד).
ולכן גם בדוגמא 'הַאֱלֹהֵ֧י' שהביא אליהו האלף כן נשמעת, משום שגם שם ניקוד אות השימוש שונה מניקוד האל"ף.
ואגב יש להעיר שב'מאלהי' האל"ף לא נעלמת למרות שניקודה דומה לניקוד אות השימוש, וכנראה זה משום שהמ"ם בעצם מנוקדת בחיריק ורק מחמת תשלום הדגש היא מנוקדת בצירי, ולכן נידונה כאינה דומה לניקוד האל"ף, והאל"ף אינה נבלעת, ואולי צ"ע בטעם הדבר, אך עכ"פ הדברים הגיוניים.
מאתו טעם גם 'זבח לאלהים יחרם' יוצא מן הכלל, וכן 'אין כמוך באלהים'.

פסח:
יפה ומסתבר. זה אמנם נכון, אבל מוסבר גם לפי כלל מש"ה בלי ההסבר שלך, שהרי ב'לאלהים' מוכיחה קמצות הלמ"ד על יידוע. וכן ב'אין כמוך'

טעמי:
אתה בעצם אומר שלמרות שהה"א נשמטה כאן, כיון שאמורה היתה להיות נחשב שיש כאן ה"א השימוש, וממילא התיבה מתנהגת כמו אחר מש"ה ולא כמו אחר וכל"ב.
אני מקבל את דבריך (האמת היא שזה בעצם גם מה שאני אומר רק במילים אחרות...).

פסח:
נכון, אתה אמרת בעצם את ההסבר לכל הכלל של משה וכל"ב
וההגדרה הנכונה היא שה' הידיעה בלועה, לא נשמטה, אלא נבלעה והעניקה לאות כלב שלפניה את הניקוד שלה, כך שההיא מתפקדת כעת כה' הידיעה לכל דבר וענין. לפיכך אין שום סיבה שלענין מש"ה וכל"ב יהיה הדין אחרת.

אליהוא:
אבל חסר הניקוד בי': כלומר הפתח קיים, והחטף איננו.
אני מצפה לניקוד שוא בי'.
ואם אין ניקוד אז למה אין חטף בה'?
הרי בתמה צריך לכתחלה חטף פתח, ואם אין ניקוד שוא, לא צריך להחליף את החטף לתנועה מלאה.
ועוד, לענ"ד כאשר אני קורא תיבה כזאת, כלומר תמה, אני מפריד בין התמה לתיבה עצמה.
ללא ההפרדה, אי אפשר להבין שזאת תמה.

אליהו:
זה אחד הקלקולים של תנ"ך קורן
כדי למנוע קריאה לא נכונה של הויה השאירוהו ללא ניקוד
ועתה במלים כמו בַּייָ אי אפשר לדעת אם האל"ף בח"פ או נעלמת
אבל אם מנקדים שווא רואים הבדל בין מֵיְי ובין א' נחה
אני עדיין לא מבין מה מפריע כאן

טעמי:
אות לפני גרונית מתנהגת כמו לפני אות גרונית גם כאשר האות הגרונית נחה, למשל: וה(א)ספסוף, וכן: מבית ה(א)סורים יצא למלוך, למרות שבדוגמה האחרונה האל"ף הוסרה גם מהכתיבה.
סמל אישי של המשתמש
ELIHU
 
הודעות: 193
הצטרף: 15 אפריל 2013, 10:53
מיקום: סעד

חזור אל טעמי המקרא ודקדוקי קריאה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד

האתר נבנה ע"י WP-Killer בניית אתרי וורדפרס וניהול תוכן