והבל הביא גם הוא

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק ואף לא חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בעזרת חריטה על גבי הקלף). המסורת העברית העבירה בעל-פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט,ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה. [מתוך ויקיפדיה]

והבל הביא גם הוא

הודעהעל ידי ELIHU » 30 אוקטובר 2017, 19:22

מכירים את רש"י על 'והאדם ידע', וכן נראה שגם פה הבל קדם לקין במנחתו.
רש"י לא טרח לחזור על מה שכתב שלושה פסוקים קודם.]
קראתי ערעור על כך, כי הרי כתוב 'גם הוא', אלא:

כאשר מקדימים נושא לנשוא, יש שתי אפשרויות
א' מדובר ב'עבר רחוק', כמו אצל האדם ואשתו.
ב' מדובר בהנגדת המעשה למה שכתוב קודם.

מכאן, אם כתוב 'גם הוא', אז אין פה הנגדה, אלא עבר רחוק.

מסכימים?
סמל אישי של המשתמש
ELIHU
 
הודעות: 193
הצטרף: 15 אפריל 2013, 10:53
מיקום: סעד

חזור אל טעמי המקרא ודקדוקי קריאה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: Yahoo [Bot] ואורח אחד

cron
האתר נבנה ע"י WP-Killer בניית אתרי וורדפרס וניהול תוכן