פרשת לך- לך, בדרך שאדם רוצה לילך בה .../ אהובה קליין.

חידושים על פרשיות השבוע

פרשת לך- לך, בדרך שאדם רוצה לילך בה .../ אהובה קליין.

הודעהעל ידי אהובה קליין » 25 אוקטובר 2017, 07:54

פרשת לך - לך, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו.
מאת: אהובה קליין.
:) :) :) :) :) :) :) :) :)
פרשה זו פותחת במילים: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו יְהוָה, וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן".
[בראשית י"ב, א- ו]
השאלות הן:
א] מדוע אין הכתוב מתאר את עברו של אברהם?
ב] מה הכוונה: "וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן" ?
תשובות
עברו של אברהם
הדרך בה הגיע אברהם לגלות את אלוקים אינה מתוארת במקרא, אלא רק במדרשים-אשר מתארים: כיצד התווכח אברהם עם בני דורו וכיצד הושלך לכבשן האש למען קדושת האמונה בקב"ה. למרות זאת הוא עמד בניסיון והיה נוהג לפרסם את המציאות האלוקית במסירות נפש.
מדרכו זו התפעלו אומות העולם ופרסמו זאת בספרים.
ספר המורה חלק ג, פרק כ"ט, מצטט את ויכוחיו של אברהם עם בעלי אמונה אחרים ואת הסבל שעבר בשל מאבקו למען הפצת האמונה באל אחד - עוד לפני שאלוקים התגלה אליו.
הרמב"ם בספר ה"יד החזקה" הלכות עבודה זרה - מתאר את התפתחות הרוחניות עד שמגיע אברהם אבינו : ש"השיג דרך האמת והבין קו הצדק מתכונתו הנכונה, וידע שיש אלוקים אחד והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוקים חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועה ודבר שגרם להם לטעות, זה שעובדים את הכוכבים והצורות עד שאבדה האמת מדעתם"
מוזכר רק ברמז בספר ישעיהו [כ"ט]:"אשר פדה את אברהם" דבר המוכיח כי אברהם אכן היה בסכנה גדולה לחייו מצד מתנגדיו באור כשדים בשל השקפתו האמונית , אך בסייעתא דשמיא- ניצול מידם.
אין התורה מזכירה מעשה מיוחד שעשה אברהם ,טרם אמר לו ה' לצאת מבית אביו וללכת אל הארץ אשר ה' יראה לו.
הרמב"ן שואל: מה הסיבה שאלוקים פונה אל אברהם ומבקש ממנו לעזוב את ארצו ומולדתו ולהיות נבחר אלוקים ואוהבו? וזאת ללא ניתנת טעם להיבחרו כאיש צדיק תמים, או עובד ה', זהו מצב יוצא דופן, שהרי תמיד התורה מקדימה את תולדותיו ומעשיו של הצדיק.
אלא, התורה סמכה על דברים שהתפרסמו ,ידוע שאנשי אור כשדים הציקו לו רבות בשל אמונתו באלוקים, לכן ברח מפניהם במטרה להגיע אל ארץ כנען, אך התעכב בחרן, לכן ה' ציווה עליו ללכת לכנען, דבר שהיה בכוונתו של אברהם לעשות.
ובכנען אברהם אמור לקרב את הרחוקים באמונה באל אחד. מטעם זה נועדה הברכה שה' בירך את אברהם ששם יגדל שמו ויתברכו בו הגויים. דבר הפוך למה שעוללו לו אנשי אור כשדים שהשליכוהו לכבשן האש בשל אמונתו בה'.
ממשיך ואומר הרמב"ן: "אבל התורה לא רצתה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש העניין, שהיה בינו ובין הכשדים באמונה, כאשר קצרה בעניין אנוש וסברתם, בעבודה זרה שחידשו"
גם בספר המורה חלק ג' פרק כ"ט אומר רעיון דומה על ההתרחשות באור כשדים: "כאשר חלק על דעת בני אדם כולם, שהיו מקללים ומבזים אותו התועים ההם, וכאשר סבל הכל בעבור ה', וכן הדין לעשות לכבודו, נאמר לו: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור"- כלומר בעקבות מה שקרה לאברהם בעברו בעתיד, רוב העולם יסכימו להגדילו ולהתברך בו ולא יסכלו את דרכו.
על פי המדרש מסופר: "אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלי מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל העולם"
הנמשל: על פי מדרש זה, אותו אדם שראה שהעיר נשרפת באש חשב שאין מנהיג באותו מקום, פתאום הופיע המנהיג ואמר שהוא בעל המקום וכוונתו הייתה שהוא יודע שהעיר עולה באש כי זה באחריותו, אברהם אבינו היה עובר ממקום למקום לשמוע כל מיני דעות ומתוך חקירה זו גילה מיהו בעל הבירה אשר האיר לו את הדרך דרכה הגיע בכוחות עצמו.
במילים אחרות, הוא גילה את אלוקים השולט על העולם.
אור החיים, שואל: מדוע ה' מדבר עם אברהם לפני שהתגלה אליו במראה הנבואה?
ותשובתו:
א] לא היה צורך שה' יתגלה אליו קודם הציווי שילך לכנען, לפי שאברהם כבר גילה את הקב"ה בכוחות עצמו.
ב] הקב"ה לא רצה להתגלות אליו קודם שיעמיד אותו בניסיונות ויראה אם הוא אכן מקיים את הציוויים.
היות ואברהם הופיע אחרי עשרה דורות שקלקלו, לכן ה' רצה לבחון אם אכן אברהם ראוי להתגלות אלוקית יותר מהדורות הקודמים.
בעל הטורים מביא רעיון יפה: עשרה ניסיונות שהתנסה בהם אברהם- הם כנגד עשרה מאמרות – בהם נברא העולם, כדי לתת שכר טוב לצדיקים. [מסכת אבות משנה ג הסמוך ל"ה]
" וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן"
רש"י מפרש בשתי דרכים:
א] אברהם ושרה לוקחים איתם לכנען את כל האנשים והנשים שהם גיירו אותם תחת כנפי השכינה, לפי ששרה הייתה מגיירת את הנשים ואברהם מגייר את האנשים. לכן מעלה עליהם הכתוב:" אֲשֶׁר-עָשׂוּ בחרן".
ב] על פי הפשט: אלו היו עבדים ושפחות שהם קנו - מלשון קניין.
רש"ר הירש מסביר: רעיון דומה, אלה היו בני ביתו שקישרו עצמם אל אברהם גם מבחינה רוחנית, כדוגמא לכך משמש: אליעזר- עבד אברהם שהיה גר צדק אמיתי. לאברהם היה כוח השפעה חזק מאד ואלה שנלוו אליו ספגו השפעה זו והתחברו אליו.
גם לוט הושפע מאברהם, אלא שקשר זה לא היה רצוף,
רבינו בחיי מוסיף ואומר: שגם יצחק היה הולך בדרכו של אברהם אביו ומגייר אנשים כפי שכתוב: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו--בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן".
והכוונה "מְגוּיירֵי אָבִיו —" הדבר בא ללמדנו: שיצחק היה מגייר את האומות.
יעקב גם הלך בדרך אבותיו כפי שהכתוב מציין זאת: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ, וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ: הָסִירוּ אֶת- אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם"[בראשית ל"ה ,ב']
מכאן המסקנה שכל האבות- הלכו לבטל את העבודה הזרה ומנגד עסקו בפרסום האמונה באל יחיד- הקב"ה .
על פי מדרש חז"ל:
"אם מתכנסים הם כל האומות לברוא יתוש אחד, אין יכולים לזרוק בו נשמה- ואתה אומר: "וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ..", אלא אלו הגרים שגיירו, ללמדך שכל מי שמקרב את הגוי- כאילו בראו".
אמר רבי חוניא: אברהם היה מגייר את האנשים ושרה- את הנשים"
לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן ללמוד על חכמתו ופעולותיו של אברהם- למען פרסום האמונה בקב"ה שהוא השולט היחידי על כל העולם!
ואין התורה מתארת את עברו של אברהם, אך אלוקים הבוחן כליות ולב- יודע היטב את מאבקו של אברהם למען הפצת ההכרה -באל אחד ורצונו לעלות לכנען- ולא היה מן הכבוד לתאר את עניין המלחמה בעבודה זרה כדברי הרמב"ן.
לכן יפים דברי חז"ל:
אמר רבה בר רב הונא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רב הונא ארבי אליעזר: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים, בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. מן התורה, דכתיב (במדבר כ"ב, י"ב): "לא תלך עמהם", וכתיב (במדבר כב, כ): "קום לך אתם". מן הנביאים דכתיב (ישעיהו מח, יז): "אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך (זו) תלך". מן הכתובים דכתיב (משלי ג, לד): "אם ללצים הוא יליץ, ולענוים יתן חן".
מכאן שאלוקים סייע לאברהם ללכת בדרך בה חפץ מאד להגיע..
יהי רצון שנזכה ללכת בדרכי אבותינו אברהם יצחק ויעקב.
אהובה קליין
 
הודעות: 287
הצטרף: 16 אפריל 2013, 22:22

חזור אל פרשת השבוע

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד