על ידי pesach » 22 ינואר 2018, 18:36
כלל ידוע הוא שו"ו ההיפוך גורמת לצורות מן הסוג של 'ופעלתי' 'ופעלת' להיות מוטעמים מלרע, דוגמת וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת ה֣' אֱלֹהֶ֑יךָ וְשָׁמַרְתָּ֣ מִשְׁמַרְתּ֗וֹ (דברים יא, א). ולאו דווקא בבנין קל אלא גם בשאר הבנינים, כגון וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם (שם ו, ז) או 'והוצאתי והצלתי ולקחתי וגאלתי והבאתי' שבתחילת פרשת וארא, כולם מוטעמים מלרע. וכן וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י (יחזקאל לח, כג) מבניני התפעל ונפעל, כולם מלרע.
לכלל הזה יש חריג בדמות פעלי ל"ה, ששם נשארת המילה מלעיל גם בו"ו ההיפוך, כגון 'וראית' 'ועשית' וכדומה. גם הפועל קָרָא מתנהג כאילו הוא ל"ה לענין זה. ומעניין במיוחד שהוא מתנהג כך אפילו אם באה אחריו מילה הפותחת באות גרונית, שאז בדרך כלל יוטעם הפועל מלרע גם אם הוא משרשי ל"ה, הנה כמה דוגמאות:
וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק (בראשית יז, יט)
וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם (דברים כ, י)
וְקָרָ֥אתָ אֲלֵיהֶ֖ם (ירמיה ז, כז).
ראב"ע מתייחס לתופעה זו של מלרע בגלל ו"ו ההיפוך בספרו 'מאזניים' בשער היורדים, וזה לשונו:
כל פועל שיש בו תוספת תי"ו באחרונה ליחיד זכר, כמו (ש"א יג,יג) שָׁמַרְתָּ, או עם סימן המדבר שהוא יו"ד, כמו (שם כה,כא) שָׁמַרְתִּי, בהכנס הו"ו של החבור על הפועל, אם היה לזמן עבר יעמוד מלעיל כאשר היה, כמו (הושע יב,יא) וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, (איוב ז,ד) אִם שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי, ובעתיד מלרע...
לאחר מכן הוא מחריג את פעלי ל"ה מן הכלל הזה:
וכן כל מלה שהיא על משקל פעלתי או פעלת, ליחיד זכר מהפעלים שהלמ"ד שלהם אות נח נעלם לעולם תהיה מלעיל, כמו עשיתי או ועשית, חוץ ממלת (ויקרא כד,ה) וְאָפִיתָ אֹתָהּ, והיא זרה. וכן, (שמות יז,ו) וְהִכִּיתָ בַצּוּר.
אני רוצה להתייחס במיוחד ל'והכית בצור' שראב"ע מציין כאן כחריג המוטעם מלרע, והוא חוזר על זה גם בפירושו הארוך לשמות כו, לג. וזה שלא כמסורה שלנו שהיא מטעימה מלעיל. ולולא דמסתפינא אמינא שצריך לומר 'והכית את', כגון וְהִכִּיתָ֥ אֶת־כָּל־זְכוּרָ֖הּ (דברים כ, יג) או דוגמאות אחרות של 'והכית' לפני מילה בעלת אות גרונית, ובאמת אז תמיד תהיה ההטעמה מלרע, והרי זה כמו 'ואפית אותה' שהביא ראב"ע לפני כן, שהיא גם מלרע בגלל הגרונית שאחריה.
אמנם בדקתי את שאר המופעים של 'והכית / והכית' כשאין אחריהם גרונית, ובאתי במבוכה: בפרשתנו יש את וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר (שמות יז,ו) שמתאים לכלל, וכן הַאֵלֵ֣ךְ וְהִכֵּ֔יתִי (ש"א כג,ב ויש לדחות ששם הוא מקום הפסק), וכן וְהִכִּ֣יתָ בַפְּלִשְׁתִּ֔ים (שם), ולאידך מצאתי כאלו שהם מלרע אף שאין אחריהם גרונית:
וְהִכֵּיתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ (שמות יב, יב)
וְהִכֵּיתִ֥י קַשְׁתְּךָ֖ (יחזקאל לט,ג)
וְהִכֵּיתִ֥י בֵית־הַחֹ֖רֶף (עמוס ג,טו)
הרי לנו שלושה מלעיל כנגד שלושה מלרע, ואם נסווג את 'האלך והכיתי' דשמואל בתוך מקום הפסק, יש לנו רק שני מלעיל. היש טעם לחריגה זו?