זוטות בשלח

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק ואף לא חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בעזרת חריטה על גבי הקלף). המסורת העברית העבירה בעל-פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט,ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה. [מתוך ויקיפדיה]

זוטות בשלח

הודעהעל ידי ELIHU » 24 ינואר 2015, 22:17

א' אמר אויב ארדף אשיג אחלק שלל - תמלאמו נפשי אריק חרבי תורישמו ידי.
אמנם ההפסק אחרי שלל, אבל בכל ס"ת חלוקת הפסקאות אחרי אשיג ואחרי נפשי.
זה אילוץ של כללי חלוקת הפסקאות, כפי שהסביר ברויאר בספר 'כתר אר"ץ והנוסח המקובל'.
בקיצור אציין כי בכל פסקה בשירה יש מספר תיבות מזערי [3] ומספר מרבי [5], ויש חריגה אחת 'תהמת יכסימו'
כי אין אפשרות לחלק בטעם משרת ב'ירדו' [מרכא]. ובפסוק שלנו ויתרו על החלוקה הרצויה בקיסר [אתנח],
כי אפשר לחלק בשני מפסיקים 'מלכים'.
גם בסוף השירה יש חריגה כללית, אך זה נושא נפרד.

ב' ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלהיך, והישר בעיניו תעשה, והאזנת למצותיו, ושמרת כל חקיו.
כאן היה אפשר לצפות לטעמים הולכים ומתחזקים, אך לא הוטעמו כן. ונראה לי כי החלוקה באמצע,
כי ניתן לחלק את הפסוק כאילו יש פה הקבלה: שמיעה ועשייה, ושוב שמיעה ועשייה.

ג' כי ה' הוציא אתכם ממצרים.
לא כתוב 'כי הוציא ה' אתכם', ולכאורה יש כאן 'עבר רחוק'.
ויתכן לפרש אחרת, כלומר שיש פה הדגשת ההוצאה דוקא על ידי הקב"ה.

ד' ראו כי ה' נתן לכם את השבת.
גם פה צריך להסביר למה לא כתוב 'נתן ה' '.
ויתכן כי המדרש שאומר כי ה' נתן לנו את השבת עוד במצרים מיוסד על הפסוק [בין היתר].
סמל אישי של המשתמש
ELIHU
 
הודעות: 214
הצטרף: 15 אפריל 2013, 10:53
מיקום: סעד

Re: זוטות בשלח

הודעהעל ידי אליהו » 29 ינואר 2015, 15:23

ר' שמואל:
ג' כי ה' הוציא אתכם ממצרים.
לא כתוב 'כי הוציא ה' אתכם', ולכאורה יש כאן 'עבר רחוק'.
ויתכן לפרש אחרת, כלומר שיש פה הדגשת ההוצאה דוקא על ידי הקב"ה.
האם יש סיבה להמשיך לחפש את ה'עבר הרחוק' ולא לפרש כמו כל המפרשים (רש"י, רשב"ם, אב"ע, רמב"ן, מלבי"ם וכו') שהכונה שה' הוציא אתכם, ולא אנחנו?!


ד' ראו כי ה' נתן לכם את השבת.
גם פה צריך להסביר למה לא כתוב 'נתן ה' '.
ויתכן כי המדרש שאומר כי ה' נתן לנו את השבת עוד במצרים מיוסד על הפסוק [בין היתר].
שוב, גם כאן, האם יש סיבה לא להסביר כפירוש המקובל במפרשים שהכוונה כאן שה' הוא שנתן את השבת!?
ע' רש"י ואור החיים ועוד.

ופשטיה דקרא ראו כי ה' נתן לכם את השבת - על כן הוא [= ה' בעצמו] נותן לכם ... ועיין רמב"ן בפ' כי תשא לא ב
מדרש שכל טוב
כט) ראו כי ה' נתן לכם השבת. כלומר ראו שאין המן יורד משעה שנתן לכם מתנה מהקב"ה דהיינו שבת שהיתה מקודשת ומבורכת בבית גנזיו מששת ימי בראשית: על כן הוא נותן לכם. מנה יפה:
אברבנאל:
ראו כי ה' נתן לכם השבת ולהיותו דבר אלקי על כן הוא נותן לכם ביום הו' לחם יומים
ספר העקרים מאמר ג פרק כה
ועל כן אמר הכתוב ראו כי ה' נתן לכם את השבת גו', כלומר כי בהיות המן יורד בששת ימי השבוע ולא ביום השבת והיותו יורד בששי לחם יומים, הוא אות מורה על קדושת השבת בעצמו ושהוא מאת ה' מן השמים, ולזה אי אפשר לשום אדם לבטלו,
משפטי עוזיאל ח"ב יו"ד סי' א
... אמונה בה' מקדש השבת שהוא זן ומפרנס את כל שומרי שבת וקוראי עונג ביום השביעי, וכמאמרו מפי משה נאמן ביתו ראו כי ה' נתן לכם השבת. על כן הוא נותן לכם לחם יומים [שמות טז פסוק כ"ט], כלומר נותן השבת הוא נותן גם מזון השבת,

את הדרשה שהשבת קדמה, לכאורה דרשו מלשון עבר של "נתן" ולא נותן, ולא מצורת "עבר רחוק" של ה' נתן.
עיין מסכת סופרים פרק יג
שהשבת קדמה לישראל, כדכתיב כי ששת ימים עשה י"י את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, ואומר ראו כי י"י נתן לכם השבת, שהיתה כבר.
בראשית רבתי פרשת בראשית
ומנין שבמצרים נתן להם את השבת, שנאמר כי ה' נתן לכם (את) השבת (שמות ט"ז כ"ט) נותן אין כתיב כאן אלא כבר נתן לכם במצרים,
הדר זקנים כאן
נתן לכם ולא כתב נותן דיום שבת נתן להם למנוחה משעה שהיו במצרים.
תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד
אליהו
 
הודעות: 313
הצטרף: 15 אפריל 2013, 11:55

Re: זוטות בשלח

הודעהעל ידי אליהו » 29 ינואר 2015, 23:07

תגובת אליהוא:
אליהוא: לא שמואל, אתה צודק רק לכאורה. כמה פסוקים בהמשך מצאנו את הסדר ההפוך: הוציא ה'.
א"ה: הצירוף הוציא ה' מופיע בשמות יב נא ויג ג, ולא בפרשת בשלח!
לכן טוב לברר אם יש פה היפוך לצורך הדגשה או לעבר רחוק.
כי הרי בתורה אין הרבה הדגשות שהקב"ה הוא ולא אחר עשה משהו תוך שימוש בהיפוך כזה.

מכאן הערה: היו טעויות בהעתקת המילים מהפרשה
עדיף להעתיק לא מהזכרון אלא מאיזה מאגר כמו ממרא עם ניקוד וטעמים ​


עוד אליהוא:
ובפסוק השני ה' נתן אפילו תמוה.
וכי אין אנחנו יודעים כי ה' נתן?
אליהוא
תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד
אליהו
 
הודעות: 313
הצטרף: 15 אפריל 2013, 11:55

Re: זוטות בשלח

הודעהעל ידי pesach » 22 ינואר 2018, 18:36

כלל ידוע הוא שו"ו ההיפוך גורמת לצורות מן הסוג של 'ופעלתי' 'ופעלת' להיות מוטעמים מלרע, דוגמת וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת ה֣' אֱלֹהֶ֑יךָ וְשָׁמַרְתָּ֣ מִשְׁמַרְתּ֗וֹ (דברים יא, א). ולאו דווקא בבנין קל אלא גם בשאר הבנינים, כגון וְדִבַּרְתָּ֖ בָּ֑ם (שם ו, ז) או 'והוצאתי והצלתי ולקחתי וגאלתי והבאתי' שבתחילת פרשת וארא, כולם מוטעמים מלרע. וכן וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י (יחזקאל לח, כג) מבניני התפעל ונפעל, כולם מלרע.
לכלל הזה יש חריג בדמות פעלי ל"ה, ששם נשארת המילה מלעיל גם בו"ו ההיפוך, כגון 'וראית' 'ועשית' וכדומה. גם הפועל קָרָא מתנהג כאילו הוא ל"ה לענין זה. ומעניין במיוחד שהוא מתנהג כך אפילו אם באה אחריו מילה הפותחת באות גרונית, שאז בדרך כלל יוטעם הפועל מלרע גם אם הוא משרשי ל"ה, הנה כמה דוגמאות:
וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק (בראשית יז, יט)
וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם (דברים כ, י)
וְקָרָ֥אתָ אֲלֵיהֶ֖ם (ירמיה ז, כז).
ראב"ע מתייחס לתופעה זו של מלרע בגלל ו"ו ההיפוך בספרו 'מאזניים' בשער היורדים, וזה לשונו:
כל פועל שיש בו תוספת תי"ו באחרונה ליחיד זכר, כמו (ש"א יג,יג) שָׁמַרְתָּ, או עם סימן המדבר שהוא יו"ד, כמו (שם כה,כא) שָׁמַרְתִּי, בהכנס הו"ו של החבור על הפועל, אם היה לזמן עבר יעמוד מלעיל כאשר היה, כמו (הושע יב,יא) וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, (איוב ז,ד) אִם שָׁכַבְתִּי וְאָמַרְתִּי, ובעתיד מלרע...
לאחר מכן הוא מחריג את פעלי ל"ה מן הכלל הזה:
וכן כל מלה שהיא על משקל פעלתי או פעלת, ליחיד זכר מהפעלים שהלמ"ד שלהם אות נח נעלם לעולם תהיה מלעיל, כמו עשיתי או ועשית, חוץ ממלת (ויקרא כד,ה) וְאָפִיתָ אֹתָהּ, והיא זרה. וכן, (שמות יז,ו) וְהִכִּיתָ בַצּוּר.
אני רוצה להתייחס במיוחד ל'והכית בצור' שראב"ע מציין כאן כחריג המוטעם מלרע, והוא חוזר על זה גם בפירושו הארוך לשמות כו, לג. וזה שלא כמסורה שלנו שהיא מטעימה מלעיל. ולולא דמסתפינא אמינא שצריך לומר 'והכית את', כגון וְהִכִּיתָ֥ אֶת־כָּל־זְכוּרָ֖הּ (דברים כ, יג) או דוגמאות אחרות של 'והכית' לפני מילה בעלת אות גרונית, ובאמת אז תמיד תהיה ההטעמה מלרע, והרי זה כמו 'ואפית אותה' שהביא ראב"ע לפני כן, שהיא גם מלרע בגלל הגרונית שאחריה.
אמנם בדקתי את שאר המופעים של 'והכית / והכית' כשאין אחריהם גרונית, ובאתי במבוכה: בפרשתנו יש את וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר (שמות יז,ו) שמתאים לכלל, וכן הַאֵלֵ֣ךְ וְהִכֵּ֔יתִי (ש"א כג,ב ויש לדחות ששם הוא מקום הפסק), וכן וְהִכִּ֣יתָ בַפְּלִשְׁתִּ֔ים (שם), ולאידך מצאתי כאלו שהם מלרע אף שאין אחריהם גרונית:
וְהִכֵּיתִ֤י כָל־בְּכוֹר֙ (שמות יב, יב)
וְהִכֵּיתִ֥י קַשְׁתְּךָ֖ (יחזקאל לט,ג)
וְהִכֵּיתִ֥י בֵית־הַחֹ֖רֶף (עמוס ג,טו)
הרי לנו שלושה מלעיל כנגד שלושה מלרע, ואם נסווג את 'האלך והכיתי' דשמואל בתוך מקום הפסק, יש לנו רק שני מלעיל. היש טעם לחריגה זו?
pesach
 
הודעות: 34
הצטרף: 15 אפריל 2013, 08:31

Re: זוטות בשלח

הודעהעל ידי pesach » 22 ינואר 2018, 18:39

ושמא נתפוס את 'האלך והכיתי' כמקום הפסק, ונחלק בין 'והכית' לנוכח שהוא מלעיל, ובין 'והכיתי' שהוא מלרע? אמנם לא מצאתי הסבר לחילוק זה, אף שהוא מתרץ את כל המקומות
pesach
 
הודעות: 34
הצטרף: 15 אפריל 2013, 08:31

Re: זוטות בשלח

הודעהעל ידי ELIHU » 22 ינואר 2018, 19:43

מה לעשות? שוב נזקקים לישראל בן-דוד:

זה הכלל במדבר העבר של הפעיל בל"י בו"ו ההיפוך: הטעם מלרע. אלו הפעלים: והגליתי והכיתי והעליתי והפליתי והפריתי והרביתי והשקיתי. יכול גרונית סמוכה לפועל הורידה את הטעם - ת"ל והכיתי קשתך, והכיתי בית-החרף. בתבנית הזה לא ראיתי אפילו אחד בטעם מלעיל.
בוא וראה כמה גדול כוחה של גרונית בראשה של תיבה להוריד טעם מלעיל למלרע, שהורידה את הטעם אפילו בבניןקל של גזרות ל"י ובנסתרת ההפעיל בשלמים ובעו"י:
ואפית, והבדילה את הפרכת, והביאה אותם [ויק טו] . . .

כל הנ"ל מתוך פרק 5 בספר "צורות הקשר וצורות הפסק בעברית שבמקרא" [עמוד 260].

עוד צריך עיון כמובן, ב"ה.
סמל אישי של המשתמש
ELIHU
 
הודעות: 214
הצטרף: 15 אפריל 2013, 10:53
מיקום: סעד

Re: זוטות בשלח

הודעהעל ידי כוכב-דוד » 22 ינואר 2018, 20:50

pesach כתב:ושמא נתפוס את 'האלך והכיתי' כמקום הפסק, ונחלק בין 'והכית' לנוכח שהוא מלעיל, ובין 'והכיתי' שהוא מלרע? אמנם לא מצאתי הסבר לחילוק זה, אף שהוא מתרץ את כל המקומות

לא הבנתי. למה האלף של והכית נמצאת לאחר התי"ו?
גם לא הבנתי את דברי בן דוד.
הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם (תהלים כה, ה).
סמל אישי של המשתמש
כוכב-דוד
 
הודעות: 789
הצטרף: 07 אפריל 2013, 00:29
מיקום: ירושלים

Re: זוטות בשלח

הודעהעל ידי אליהו » 23 ינואר 2018, 14:02

האלך לשון הליכה לא אל"ף
תֵּ֣ן לְ֭חָכָם וְיֶחְכַּם־ע֑וֹד
אליהו
 
הודעות: 313
הצטרף: 15 אפריל 2013, 11:55

Re: זוטות בשלח

הודעהעל ידי כוכב-דוד » 24 ינואר 2018, 02:01

הבנתי.
הַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי, כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם (תהלים כה, ה).
סמל אישי של המשתמש
כוכב-דוד
 
הודעות: 789
הצטרף: 07 אפריל 2013, 00:29
מיקום: ירושלים

Re: זוטות בשלח

הודעהעל ידי pesach » 25 ינואר 2018, 11:28

ELIHU כתב:מה לעשות? שוב נזקקים לישראל בן-דוד:

זה הכלל במדבר העבר של הפעיל בל"י בו"ו ההיפוך: הטעם מלרע. אלו הפעלים: והגליתי והכיתי והעליתי והפליתי והפריתי והרביתי והשקיתי. יכול גרונית סמוכה לפועל הורידה את הטעם - ת"ל והכיתי קשתך, והכיתי בית-החרף. בתבנית הזה לא ראיתי אפילו אחד בטעם מלעיל.
בוא וראה כמה גדול כוחה של גרונית בראשה של תיבה להוריד טעם מלעיל למלרע, שהורידה את הטעם אפילו בבניןקל של גזרות ל"י ובנסתרת ההפעיל בשלמים ובעו"י:
ואפית, והבדילה את הפרכת, והביאה אותם [ויק טו] . . .

כל הנ"ל מתוך פרק 5 בספר "צורות הקשר וצורות הפסק בעברית שבמקרא" [עמוד 260].

עוד צריך עיון כמובן, ב"ה.

בדבריו שציטטת הוא מתייחס למדבר, מה הוא אומר לגבי נוכח, האם כפי שהצעתי לחלק?
pesach
 
הודעות: 34
הצטרף: 15 אפריל 2013, 08:31

Re: זוטות בשלח

הודעהעל ידי ELIHU » 25 ינואר 2018, 19:09

אלה דברי בן-דוד:
זה הכלל בנוכח העבר של הפעיל בל"י בוו ההיפוך: הטעם מלעיל. לא מצאתי מלרע אל כשגרונית משמאלה של תיבה. . . . [דוגמות] . . . אבל בסמוך לגרונית . . .[דוגמות] . . . ויש כתובים ובהם מלעיל במשרתים, אף על פי שגרונית משמאלם, והעלית עליו [דב כז ו] והרבית את גבולי [דהא ד י] ועוד בתבנית הזאת: והלוית גוים רבים [דב כז ו], והתוית תו [יח ט ד] - יכול, נסוג אחור בכתוב הזה, לאו דוקא. שלא מצאתי מלרע בתבנית הזו אלא סמוך לגרונית. ואין גרונית סמוכה ל'והתוית'. נמצאו הציוויים והכית, והשקית מלמדים כללי נוכח עבר המהופך בגזרת ל"י בבנין הפעיל.

אין לי כוח כעת להעתיק את כל דבריו, או לצלם. מה, פסח, טרם קנית את הספר?! באוניברסיטה העברית אני מניח שתמצא. הוצאת מאגנס. יש בספר מפתח טוב, שיפתור לך הרבה שאלות. לצערי, כאשר מצאתי זמן לבקרו - בבית אבות - הוא כבר לא היה מסוגל לחדש דבר. אשתו דוקא היתה ערנית מאד. גם הוא ענה לי ללמכתבים ושיחות טלפון והוסיף לי תובנות. יש לו מאמר נחמד גם בספר יובל של ברויאר על מפסיקים באמ"ת שמחליפים קיסרים, וקשה לזהותם.
סמל אישי של המשתמש
ELIHU
 
הודעות: 214
הצטרף: 15 אפריל 2013, 10:53
מיקום: סעד


חזור אל טעמי המקרא ודקדוקי קריאה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 2 אורחים

cron