רביע בספרי אמ"ת

בספרי התורה הכתובים על קלף ומשמשים בבית הכנסת לא מופיעים סימני פיסוק ואף לא חלוקה לפסוקים (למעט ספרי התורה של העדה התימנית בהם מופיעים סימונים לסוף פסוק, אתנח וזרקא, בעזרת חריטה על גבי הקלף). המסורת העברית העבירה בעל-פה את סימני ההפסקות, ודבר זה הוביל לעתים לשינויי גרסאות, שבאו לידי ביטוי במחלוקת בגמרא קידושין ל,א ובנדרים לח,א אודות חלוקת הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם־בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת־דִּבְרֵי הָעָם אֶל־יְהוָה" (שמות יט,ט) לשלושה חלקים. כך החל תהליך מסירת הניקוד והטעמים, המהווים סימני פיסוק, בהעברת המסורה. [מתוך ויקיפדיה]

רביע בספרי אמ"ת

הודעהעל ידי ELIHU » 08 אוגוסט 2018, 21:04

לפני כמה שנים דברתי בכינוס על הרביע בספרי אמ"ת, אך היום למדנו מזמור נז מתוך תהלים של הרב עדין אבן-ישראל [שטיינזלץ].
והנה מצאנו חלוקה:
עורה כבודי עורה הנבל
[שופר הפוך, רביע, דחי, מרכא]
וכנור אעירה שחר
[רביע מוגרש, מרכא, סילוק]

משונה כמובן שמחלקים את הפסוק במרכא, ולא ברביע מוגרש. [או אולי היתה פה שגיאת סידור השורות.]
או אולי פה טעו כמה פעמים?
א' ר"מ לא יתכן בתיבה בלי אתנח [או פזר שמשמש תמורתו], אלא זהו רביע [לא מוגרש].
ואוסיף כעת שבער, או מישהו שקדם לו, המציא את הרמב"ג=רביע מוגרש בלי גרש, ואף ייבין השתמש בשם זה [ראה לדוגמה בכתר אר"ץ עמוד 310]. זאת היתה שגיאה מכוננת, כי קורן חשב "להחזיר" את הגרש, אף כי מעולם לא היה גרש קודם. ואכן, חוקי הרביע אינם כחוקי ר"מ.
ב' במהדורה שלמדנו בה היום כנראה חשבו שהמרכא הראשונה היא בעצם חלק של עו"י. [אין לי הסבר אחר בינתיים]
וזה לא יתכן, כי המרכא באות השניה ולא באות הראשונה. [שאז תתכן השמטת החלק הראשון של עו"י.]
ג' גם לפני עו"י לא יתכן דחי.

ופתרון הפסוק הוא בודאי שצריך להפסיק ברביע [לא מוגרש, כי הוא תמורת אתנח, כי אין לפניו אתנח], והדחי בא לפניו כמו לפני אתנח, עם המשרת מרכא לפני הרביע.

וראה טעמים דומים בסוף מזמור קמח. [שם במהדורה לא טעה.]
סמל אישי של המשתמש
ELIHU
 
הודעות: 215
הצטרף: 15 אפריל 2013, 10:53
מיקום: סעד

חזור אל טעמי המקרא ודקדוקי קריאה

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 0 אורחים

cron